You are currently browsing the tag archive for the ‘סטודנטיסטים’ tag.


אחרי הפוגה של חודש, משימה מחתולו-של-תקרה מאחד מחדש את ענבר ויותם וגורם להם להחיות את הפודקאסט הטוב ביותר בצד הזה של שדרות!

היום בתכנית:

להאזנה:

להורדה

4chan is teh internetz

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

  • David O’Doherty- My Beefs 2010
  • קוואמי ונדב רביד- פראק יו
  • John Roderick w. Jonathan Coulton, Paul & Stom- The Commander Thinks Aloud
  • Team Unicorn feat. Seth Green- G33k and G4M3R Girls
  • JoCo Cruise Crazy Preformers- Sloop John B (The Beach Boys cover)

ההמלצות של ענבר:

ההמלצה של יותם:

לידיעת המאזין יובל בורשטיין: כן, אני יודע שמבטאים את זה פיצג'רלד ולא פיצ'ג'רלד. Sue me.

[כן, אמרתי שאני לא אעלה את זה לאייקאסט. אבל שרת האיכסון שלי מתנהג כמו, פארדון מיי פרנץ', כלבה מפונקת ומסרב לקבל את הקובץ או לאפשר אליו גישה. בתקווה, זה יפתר בקרוב.]

Meet Buck

מודעות פרסומת

הסטודנטים בישראל כמרקחה. הם רותחים מזעם, ואין בכוונתם לשאת זאת עוד– הם מתעמתים עם המשטרה, משתלטים על בנייני ממשל ותוקפים את מטה מפלגת השלטון. כעסם על הזלזול הכלכלי והחברתי באקדמיה הניע אותם לפעולת מחאה תקיפה ושם קץ להתחנפות שלהם בפני הממסד. סליחה, אמרתי ישראל? התכוונתי בריטניה.

בישראל, לעומת זאת, לוקחת המחאה אופן מעט שונה. היום [חמישי, 11.11.2010] יושבתו הלימודים באוניברסיטת ת"א למשך שעה[!] שלמה[!] בהפגנה "למען שוויון בין אזרחי המדינה, למען טיפוח הדור הצעיר, למען תמיכה בציבור היצרני המשרת, משלם מיסים ושם לנגד עיניו את עתיד המדינה, ולמען הענקת סיוע במגזר החרדי להשתלבות בחברה הישראלית, בשוק העבודה ובמערכת ההשכלה הגבוהה". מסורס,חיוור,  נטול שיניים- אגודת סטודנטים במיטבה. מעניין מתי הם השמיטו את "למען כלבלבים וחתלתולים, למען שוקולד, למען חדי קרן מפליצי קשת בענן" מהמטרה הרשמית שלהם.

הפסאודו-מחאה הזו לא מתקיימת באופן ספונטני: לפני שבועיים פרסמו חברי ועדת הקישוט [סליחה, אגודת הסטודנטים] סקר שמטרתו לבדוק אם יש גב למהלך. חלילה לפעול מתוך להט אמיתי או דחף לשינוי: אם אין תמיכה לרעיון, כנראה שלא אכפת לנו מספיק. ואחר כך שואלים אותי למה אני טוען שמדובר בפוליטיקאים שפועלים באופן תועלתני בלבד. למי שמעוניין לדעת, הבחירות לועדת הקישוט מתרחשות בסוף החודש. מעניין אם יש קשר בין פרץ ההתעוררות הזו לבין הרצון של חברי האגודה להיבחר מחדש.

אגודת הסטודנטים, כל אגודת סטודנטים, היא נמר של נייר. הכוח שיש לה הוא הכוח שהיא מקבלת מהמוסד האקדמי שמקיף אותה, ומי שמעוניין בהוכחה יכול להתבונן בהודעה שפורסמה על השבתת הלימודים ולראות את החלק החשוב באמת- העובדה שנשיא האוניברסיטה נתן לה את ברכתו. יודעים הצדיקים בוועדת הקישוט נפש בהמתם מלומדת הלייקים ומנוסת מחאות הכורסא, וברור להם שלא תהיה להפגנה שלהם את אותה הנוכחות לו היה הדבר עולה לציבור חבריה במשהו כמו לימודים. הם הלכו להתחנן אצל בעל האחוזה, וקיבלו אישור להפגנה שכולה צורה ואין בה תוכן, שאין בה קורבן או נכונות למאבק. הם קיבלו אישור להמשיך ולהיות שופר של דעת הרוב, קונפורמיסטים שקנו את הספר על "חיים סטודנטיאליים" ולא סוטים מהנחיותיו ולו כזית.

ופה, בעצם, טמונה הבעיה- מדובר פה בסטודנטיסטים [אלה שעיסוקם להיות סטודנטים, בניגוד לסטודנטים שעיסוקם ללמוד] שלא מעניין אותם כלום פרט לחייהם הסטודנטיאליים. אין בכך פסול, כל עוד הם מודים בכך. לו באמת היה אכפת להם מ"דמותה של החברה הישראלית כולה" הם היו מפנים את פניהם לדברים כמו חוק ההסדרים על סעיפיו הדרקוניים [וביניהם, סעיף שהופך עובדים זרים לעבדים צמיתים של מעסיקיהם]. הם היו מפנים את פניהם אל הגזענות והלאומנות הפושות בחברה הישראלית ומתבטאות בהנחיות של מנהיגי דת לסרב למכור דירות לאוכלוסיות שונות ומשונות בהתבסס על מוצאן האתני. הם היו מפנים את פניהם למי שתוקף את מרציהם על סמך דיעותיהם הפוליטיות, במיטב המסורת של הסנטור מקארת'י. הם לא. הם אנשים אגוצנטריים שזועקים רק כשהבוהן הקולקטיבית שלהם היא זו שנחבטת ברגל השולחן של החברה. כאמור, אין בזה פסול- אבל כשמציגים את זה כ"מחאה חברתית כוללת", אי אפשר שלא לראות את המילוי מבצבץ מבין התפרים.

"מהפכה," אמר נפוליאון, "היא רעיון אשר מצא את כידוניו". ועדת הקישוט המתקראת אגודת הסטודנטים מוכיחה שוב שאין לה כוח למהפכה אמיתית. אם אתם רוצים מסיבות, אם אתם רוצים אירועים- אגודת הסטודנטים היא המקום בשבילכם. אם אתם מחפשים משהו מעבר, לא תמצאו אותו כאן: אגודת הסטודנטים היא נמר של נייר, וכידוניה- כידוני נייר.

בעל הבית

ממוחו הקודח של בעל הבית

שגיאה: טוויטר לא הגיב. בבקשה המתן כמה דקות ורענן את הדף.

הזן את האימייל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפו אל 6 שכבר עוקבים אחריו