You are currently browsing the tag archive for the ‘לימודים’ tag.


בטקסט הזה של ניצן, שחולקת איתי מוסד לימודים [אם כי היא מתעקשת ללמוד במסלול עיתונות, או כמו שאני מכנה אותו בחיבה: "מסלול רעיית ממותות"], נתקלתי עם פרסומו לפני כשבוע. פניתי אליה בשאלה אם אכפת לה שאתן לפוסט הזה בית גם בפלטפורמה הזניחה שלי והיא נענתה בשמחה. הרי הוא לפניכם:

***

בשבוע שעבר התבשרנו על השקה חגיגית מבית רפא"ל, היוצרים של הלהיט "כיפת ברזל". שם הפלא החדש הוכרז בחגיגיות: "שרביט קסמים", כנראה השם המקורי "קלע דוד" היה כבד מדי ולא מספיק צבעוני לתיאור מערכת יירוט ארטילרית.

מערכת "קלע דוד" על כן השיגור שלה

רק לי זה מזכיר את הטיל של סורן מ"מסע בין כוכבים: דורות"?

הצלחת כיפת ברזל בהגנה על ערי הדרום מירי טילי גראד בשנה האחרונה הרשימה את מקבלי ההחלטות ורושמי ההמחאות. התוצאה: פיתוח מואץ אף יותר של מספר "שכבות הגנה" לשמי ישראל, במימון מיליארדי דולרים מתקציב קופת המדינה ומסיוע אמריקאי. לפי פרסומים בתקשורת, "שרביט קסמים" אמורה הייתה להפוך מבצעית החל מ-2015 אך כעת כבר צופים מוכנותה לשנת 2013. זו עתידה ליירט טילים בטווחים בינוניים עד ארוכים שמערכת "חץ" הקיימת תחשב שלא ליירט, רקטות כבדות ומטוסי אויב, וכן אמורה לספק הגנה מפני "איומים עתידיים". אין ספק: חשוב להיות מוכנים. עם זאת, המרוץ לפיתוח הגנה מיידית מפני התקפה שעוד לא קיימת טכנולוגית השאיר מאחוריו את הסיבה המוצהרת ליריית הפתיחה שלו.

העיר שדרות ויישובי עוטף עזה מונים עשרות אלפי תושבים. אלה נמצאים תחת מתקפה ארטילרית מתמדת כבר יותר מעשר שנים. זוהי שגרה אבסורדית של חיי אנשים מכל הגילאים, שלל העדות ומגוון מעמדות סוציו-אקונומיים. גורמים במערכת הביטחון מציינים כי מאז מבצע עופרת יצוקה פחת משמעותית ירי הקסאמים לעבר שדרות ויישובי עוטף עזה. אמנם כבר לא משוגרים 40 קסאמים ביום לעבר העיר – אך גם שיגור בודד בחודש משמעותי לתושבי האזור.

צבע אדום. צילום אילוסטרציה

הפסוק הלעוס "לא נגרם נזק ולא היו נפגעים" שחוזר בדיווחי חדשות על פיצוץ רקטה בשטחים פתוחים עושה עוול כל פעם מחדש – לשגרת החיים הנפיצה של עשרות אלפים, למצוקה פוסט-טראומתית שכופה זיכרונות קשים על רבים מתוכם. על המוכנות התמידית, המתח הנפשי והפיזי – דריכות בהמתנה לקול המתכתי של הפעלת מערכת הכריזה, ומיד אחריו קול הקריאה המוכרת – "צבע אדום. צבע אדום. צבע אדום". מאותו רגע יש לכולם 10 עד 15 שניות להגיע למקום מוגן, לא חשוב אם היו באמצע מקלחת, כמה ילדים עליהם לאסוף עמם ואפילו לא אם ביכולתם ללכת.

עמיר פרץ, תושב שדרות, היה זה שדחף בתקופת כהונתו כשר הביטחון את פיתוח מערכות ההגנה של רפא"ל. ל"כיפת ברזל", ידעו כבר אז, יכולת ליירט טילים בטווח של 4 עד 70 ק"מ מנקודת השיגור – טווח שלא כולל את שדרות ויישובי עוטף עזה. אז החליטה הממשלה להשקיע כמה מאות מיליוני שקלים במיגון בתים ביישובים אשר נמצאים בטווח של עד 4.5 ק"מ מהגבול. מבצע המיגון עדיין נמשך בחלק משדרות והיישובים הסמוכים, ועל שיטת הקבלנות שנבחרה לניהולו אפשר לכתוב עוד סדרת טורים שלמה. הנקודה הבולטת – במיוחד לנוכח מסע גיוס הכספים שנעשה על גב מצוקת תושבי הדרום – כיפת ברזל מעולם לא נועדה להגן על האזור מוכה הקסאמים. שם, עדיין מחכים לאיזו פייה שתעזור גם להם.

מודעות פרסומת

רבות נכתב על מחאת הדיור הלא היא מחאת האוהלים הלא היא מחאת הסמולנים-שרוצים-להפיל-את-ביבי במסווה של מפונקים-שרוצים-לגור-ברוטשילד. אחד הדברים שנכתבו עליה הוא תמלול דבריו של רוני סופר, דוברו של ראש הממשלה הממונה בנימין נתניהו.

כל עניין הדרישה לצדק חברתי, אומר סופר, היא עניין של קומוניסטים מטונפים:

"כולם רוצים להיות שווים ורוצים להרגיש שהם שווים יותר, כלומר הם רוצים כוח קנייה יותר גדול. צריך לשים את הדברים בפרופורציות. צר לי שאנחנו לא מדינה קומוניסטית; אנחנו לא חיים כולנו באותה רמת מחיה. יש כאלה שיותר – וכאלה יש פחות" [ההדגשה שלי. י.ב.].

מבולבלים? גם אנחנו. בוא נעשה פה סדר:

  • אחד המאפיינם בו מתגאה הקפיטליזם הוא הגברת כוח הקניה: "קרן המורשת" והוול סטריט ג'ורנל עצמם מצביעים על כך [זהירות, PDF]- והשניים רחוקים מלהיות חשודים בקומוניזם. או שהמפגינים רוצים יותר כוח קניה, או שהם קומוניסטים: נא לבחור, מר סופר, השניים אינם דרים בכפיפה אחת.
  • קורט וונגוט כתב פעם שסוציאליזם הוא לא מרשם לכנסיות מנותצות בדיוק כמו שנצרות אינה מרשם לאינקוויזיציה הספרדית. קפיטליסט טהרני לא מסוגל לתפוס זאת- מבחינתו, וזו טענה שאני נתקל בה יותר ויותר בשבועיים האחרונים, היא שכל מידה של רגולציה ממשלתית תוביל לבולשביזם אלים. הסיבה, לדעתי, היא הפחד האמריקאי הקמאי מפני קומוניזם: ארה"ב נוסדה על קפיטליזם*, היא לא חוותה מאות שנים של שיטות כלכליות אחרות- ולכן כשבא הקומוניזם ושלל את הקפיטליזם כשיטה, האיום האדום נתפס כאיום קיומי: הוא שלל לא רק את הכלכלה האמריקאית, אלא את הבסיס לקיומה של ארצות הברית עצמה. הקפיטליסט הטהרן רוצה את האידאל הזה, האמריקאי; הוא שוכח שגם באמריקה האידאל הזה נכשל והוביל לשפל כלכלי אדיר ממנו יצאה ארה"ב רק באמצעות ההתערבות הממשלתית של הניו-דיל. שווה לקחת כמה מספרי ג'ון סטיינבק ולכרוך אותם כך שיראו כמו ספרי איין ראנד- אולי ככה יקראו אותם כמה קפיטליסטים טהרנים ויראו את תוצאותיה של כלכלה בלתי מנוטרת.
    *למי שיטען שארה"ב נוסדה עקב רדיפות דתיות, נזכיר כי היתה זו הסיסמא "אין מיסים ללא יצוג" שהובילה להתקוממות.
  • "אנחנו לא חיים כולנו באותה רמת מחיה. יש כאלה שיותר – וכאלה יש פחות". זה הטיעון שבד"כ שומעים ממי ש"יותר"- כדי שהוא יוכל להיות "יותר", מישהו אחר צריך להיות "פחות". לא כולם יכולים להיות דובר ראש הממשלה, אתם יודעים, מישהו צריך להיות הנהג, המתדלק, המלצר. בגדול, הוא אומר לכם שבשביל שהוא יוכל לשמור על תנאי החיים שלו טובים, תנאי החיים שלכם צריכים להיות גרועים; האיש, להזכירכם, מחזיק במשרת דוברות. The mind boggles.

"רבותיי, ישראל נמצאת במצב כלכלי מצוין. עזבו את זה, בואו נדבר על משהו יותר גדול. אתם יודעים מה קורה בארה"ב? בעוד יומיים היא יכולה להיות חדלת פרעון. אם אתה מתנהג בצורה לא אחראית במשק הכלכלי, אתה עלול להגיע למצב של יוון שאתה תהיה חדל פרעון".

לדיבורים שכאלה נהוג לקרוא "קשקוש בלבוש". מה שאומר לנו הסופר-כלכלן רוני סופר הוא שהרפובליקנים, אשר מעכבים* עיכבו את ההחלטה להעלות את תקרת החוב [הסכום המקסימלי שיכולה המדינה להיות חייבת בכל זמן נתון], מוכנים להביא לקריסת הכלכלה האמריקנית רק כדי לא לתת להצעה של אובאמה לעבור. הוא אומר שדווקא הג'ינגואיסטים מבין הפוליטיקאים האמריקאים רוצים לראות את סין מעקלת נכסים בסכום שארה"ב חייבת לה. הוא טוען שיש בהתנגדות הזאת משהו מעבר להפגנת שרירים מפלגתית סטנדרטית, בה נוקטים הרפובליקנים אל מול כל הצעה דמוקרטית [מישהו הספיק לשכוח את הדרישה שלהם לשנות את שמו של חוק הבריאות הממשלתית ל"החוק שהורג מקומות עבודה"?] באשר היא, ואז מצפה שניקח אותו ברצינות. בחייך, אדון סופר, שב תראה דיילי שואו למשך כמה דקות. אפילו לא צריך להוריד, זה זמין חינם באתר של קומדי סנטרל.
*ומסתבר שהוא אפילו לא טורח להתעדכן לפני שהוא מדבר: בית הנבחרים האמריקאי העביר את ההצעה בשישי בלילה. שוב, האיש דובר- הייתם מצפים ממנו להישאר מעודכן.

והחלק היפה ביותר בדבריו של סופר הוא שהמחאה כולה שטויות משום שהמצב בארץ מצויין- בכל מקום יש דירות יוקרה והכביש מלא מכוניות.

"צריך לשים את הדברים בפרופורציות. כשאתה עובר הבוקר את נתיבי איילון אתה רואה שיש בערך משהו כמו 10,000 מכוניות; אתה מסתכל סביבך והבניה והסטנדרט של הבניה הפך להיות דירות יוקרה בלבד; אתה מסתכל על 1.3 מיליון איש יוצאים הקיץ הזה לחו"ל – אז לא כל כך גרוע".

כאן אנחנו נוגעים בנקודה היפה ביותר בדבריו של דובר ראש הממשלה: הוא לא מבין סיבתיות. הארץ מלאה דירות יוקרה, אבל אי אפשר לקנות אותן. נמרוד אבישר מסביר [בתגובה שאני אישית ממליץ לקרוא כשברקע מתנגנת נעימת הנושא ל"מורטל קומבט"] שעל זוג שמרוויח מעל הממוצע לחסוך במשך שש שנים בשביל לקחת משכנתא על דירה דורשת שיפוץ בדימונה- וגם זה במידה והם נמנעים מילדים ובלת"מים אחרים. וזה עוד לפני נסיעות למקום העבודה, כי עד כמה שידברו איתכם על "לכו לפריפריה", העבודה עדיין במרכז. כאן החלק השני של דברי הדובר נהיים רלוונטיים: הוא רואה 10,000 מכוניות בנתיבי איילון! אולי זה בגלל ש, אתה יודע, אין תחבורה ציבורית נורמלית? אולי כי הרכבת שכל כך מתגאים בה משביתה את הקו לבאר-שבע כשמתחשק לה?
אני סטודנט תושב שדרות. אם אני רוצה לבקר את ההורים בנס-ציונה, יש לי שלושה אוטובוסים ביום. אוטובוסים לתל-אביב יש בפוטנציה כל שעה וחצי בערך, אבל מה תעשה כשהם באופן קבוע מאחרים בארבעים דקות- אם הם טורחים להגיע בלבד? לקוות למונית שירות שתגבה ממני עשרים במקום חמישה עשר באוטובוס? חמישים אחוז הנחה לסטודנטים בתחבורה ציבורית זה גם משהו שיש רק במרכז, ד"א. אז למה שמישהו יעבור לפריפריה? או ששדרות זה לא מספיק פריפריה?

רוני סופר הוא דוברו של בנימין נתניהו. תפקידו להסיט את האש מהבוס שלו, וזה מה שהוא מנסה לעשות. הבעיה היא שהבוס שלו הרוויח את האש הזו: לא בגלל שהוא האחראי היחיד לקשיי המחיה בישראל [אם כי יש מה לומר על האיש שהחל לא מעט מהתהליכים שהחריפו את הקשיים האלה בתור ראש ממשלה ובתור שר אוצר], אלא בגלל שהוא ראש הממשלה. בדיוק כמו שאלי ישי לא היה האחראי היחידי למחדלי השריפה בכרמל ועמיר פרץ לא היה האחראי היחידי למחסור החמור בציוד צה"לי ערב הכניסה ללבנון 2- אבל הם היו בעלי התפקיד באותו רגע גורלי, בדיוק כשם שנתניהו הוא בעל התפקיד עכשיו; מי שלא מסוגל להתמודד עם האפשרות שתפוח האדמה הלוהט יפול בחיקו, טוב יעשה אם ימנע מלרוץ למשרה ציבורית. כל השאר הוא מילים יפות ותו לא.


הנה העניין. שכחנו להכין שירים מראש לתכנית של יום רביעי. אז התחלנו לשוטט ביוטיוב. לפתע עלה הרעיון הנפלא- למה שלא נעשה ספיישל שירי יוטיוב? ולמה שלא נצלם אותו בווידאו ונעלה אותו לאינטרנט, כדי שתוכלו איך נראית הקלטה של תכנית? כי זה פאקינג 14 שעות עריכה לפני יצוא והמרה, זה למה אז הקלטנו, וצילנו, והנה בפניכם פרק 27 של חיות אחרות, הפוד[ווידאו]קאסט הטוב ביותר בצד הזה של שדרות!


להורדה

השירים שמופיעים בתנית, לפי הסדר:

רוק און ושקרים אחרים.


זרם התודעה, בן אדם. זרם התודעה.

היום בתכנית:

להאזנה:

להורדה


השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

  • Jake Shimabukuro- While My Guitar Gently Weeps
  • Ahmed and the Plasterers- Anu Machrizim Bazot
  • SH- California Dreamin (REMIX)
  • Jonathat Coulton, John Hodgman & John Roderick- Tonight You Belong To Me (JoCo Cruise Crazy)

ההמלצות של יותם:

ההמלצה של ענבר:

קולולוש!


אחרי הפוגה של חודש, משימה מחתולו-של-תקרה מאחד מחדש את ענבר ויותם וגורם להם להחיות את הפודקאסט הטוב ביותר בצד הזה של שדרות!

היום בתכנית:

להאזנה:

להורדה

4chan is teh internetz

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

  • David O’Doherty- My Beefs 2010
  • קוואמי ונדב רביד- פראק יו
  • John Roderick w. Jonathan Coulton, Paul & Stom- The Commander Thinks Aloud
  • Team Unicorn feat. Seth Green- G33k and G4M3R Girls
  • JoCo Cruise Crazy Preformers- Sloop John B (The Beach Boys cover)

ההמלצות של ענבר:

ההמלצה של יותם:

לידיעת המאזין יובל בורשטיין: כן, אני יודע שמבטאים את זה פיצג'רלד ולא פיצ'ג'רלד. Sue me.

[כן, אמרתי שאני לא אעלה את זה לאייקאסט. אבל שרת האיכסון שלי מתנהג כמו, פארדון מיי פרנץ', כלבה מפונקת ומסרב לקבל את הקובץ או לאפשר אליו גישה. בתקווה, זה יפתר בקרוב.]

Meet Buck


ראשית, התנצלות: התכנית הזאת מעט מאולצת. לענבר ולי יש לימודים על הראש ושנינו לא מרגישים הכי שוס, מה שגרם לזה שבאנו לתכנית הזו לא מוכנים בעליל. היה גם אמור להיות אורח מוזיקלי שנעלם מעל פני האדמה.
עדיין- יש מוזיקה, יש הומור דלוח ויש הכרזה מפתיעה בסוף.

מה בתכנית היום?

  • פייסבוק וטוויטר!
  • מזג האוויר!
  • בריטים!
  • אוסטרלים!
  • דיד!
  • דן-יה שוורץ מתהילת דפנה והעוגיות!
  • חלב נטול לקטוז!
  • גרגרי אורז!
  • התנשאות על תלמידי שנה א'!

להאזנה:

להורדה- הקליקו כאן.

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:
Paul and Storm- Hanukkah on the Moon
Les Vieilles Salopes- L'amnesique
Michelle- Meretriz
Paul and Storm- אם אני אספר לכם איזה שיר זה כבר עכשיו זה יהרוס את ההפתעה.

ההמלצות של ענבר-

ההמלצות של יותם-

 


·
Les Vieilles Salopes- L'amnesique


חיות אחרות, הפודקאסט הטוב ביותר בצד הזה של שדרות, חוזר אליכם! ענבר פטרוזיליה עמוסה במטלות ולא יכולה להנחות הפעם, אז ייבאתי מנחה אורח מסתורי.
טוב, הוא לא מסתורי במיוחד. קוראים לו אריה שירן, והוא בחור משובח.

מה בתכנית היום?

  • עלבונות!
  • פוליטיקה פנימית!
  • Penny Arcade TV!
  • מצמוצים בעין אחת!
  • מפלצת הספגטי המעופפת!

להאזנה:

להורדה- הקליקו כאן.

Click for Bigness

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:
MC Frontalot- Penny Arcade Theme
Mike Phirman- Clear the Floor
דפנה והעוגיות- מה שרצינו *
Sharon Jones and the Dap Kings- If You Call **

יש לנו אפילו קבוצת פייסבוק! הצטרפו, הצטרפו בהמוניכם!

* באדיבות דן-יה שוורץ.
** באדיבות Conan.


כל מי שלא חי מתחת לאבן גדולה במיוחד יודע מה זה Angry Birds. המשחק שסחף את האייפוניסטים [ומגיע בקרוב לקונסולות ואם ירצה חתולו-של-תקרה גם לפיסי] הגיע בשבוע שעבר למערכות פרומו לעונה החדשה של ארץ נהדרת [גרסא בעברית, גרסא באנגלית].

והכל היה יכול להישאר על מי מנוחות, אלמלא חילופי הציוצים שלי עם רויטל סלומון.

Challenge accepted!

Huge picture is huuuuuuuuuuuuge. Click for original humongous size.

הרגישו חופשי להדפיס לעצמכם את התמונה על חולצות, תחתונים, כובעים וסנטנסילים של קעקועים. קרדיט יהיה נחמד [:


עוד פרק של חיות אחרות, מלא בקשקשת הגונה ומוזיקה מוצלחת.

מה בתכנית היום?

*עלול שלא להכיל מין.

להאזנה:

להורדה- הקליקו כאן.

צילום: ביאנה קליינר.

בקרו באתר של ביאנה! היא מעניינת!

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:
Smashing Pumpkins- Bullet With Butterfly Wings (live)
Michelle- Sin Pudor
Marian Call- It's Good to Have Jayne on Your Side

הנה וידאו של הערפל, למי שמתעניין, כפי שצולם מחלונה של ענבר:

אם מעניין אתכם לשמוע מה קורה כשאנחנו מנסים להקליט באמפר, ובכן, הקלטנו עבורכם גם את התהליך:

רוק און ושקרים אחרים!


הסטודנטים בישראל כמרקחה. הם רותחים מזעם, ואין בכוונתם לשאת זאת עוד– הם מתעמתים עם המשטרה, משתלטים על בנייני ממשל ותוקפים את מטה מפלגת השלטון. כעסם על הזלזול הכלכלי והחברתי באקדמיה הניע אותם לפעולת מחאה תקיפה ושם קץ להתחנפות שלהם בפני הממסד. סליחה, אמרתי ישראל? התכוונתי בריטניה.

בישראל, לעומת זאת, לוקחת המחאה אופן מעט שונה. היום [חמישי, 11.11.2010] יושבתו הלימודים באוניברסיטת ת"א למשך שעה[!] שלמה[!] בהפגנה "למען שוויון בין אזרחי המדינה, למען טיפוח הדור הצעיר, למען תמיכה בציבור היצרני המשרת, משלם מיסים ושם לנגד עיניו את עתיד המדינה, ולמען הענקת סיוע במגזר החרדי להשתלבות בחברה הישראלית, בשוק העבודה ובמערכת ההשכלה הגבוהה". מסורס,חיוור,  נטול שיניים- אגודת סטודנטים במיטבה. מעניין מתי הם השמיטו את "למען כלבלבים וחתלתולים, למען שוקולד, למען חדי קרן מפליצי קשת בענן" מהמטרה הרשמית שלהם.

הפסאודו-מחאה הזו לא מתקיימת באופן ספונטני: לפני שבועיים פרסמו חברי ועדת הקישוט [סליחה, אגודת הסטודנטים] סקר שמטרתו לבדוק אם יש גב למהלך. חלילה לפעול מתוך להט אמיתי או דחף לשינוי: אם אין תמיכה לרעיון, כנראה שלא אכפת לנו מספיק. ואחר כך שואלים אותי למה אני טוען שמדובר בפוליטיקאים שפועלים באופן תועלתני בלבד. למי שמעוניין לדעת, הבחירות לועדת הקישוט מתרחשות בסוף החודש. מעניין אם יש קשר בין פרץ ההתעוררות הזו לבין הרצון של חברי האגודה להיבחר מחדש.

אגודת הסטודנטים, כל אגודת סטודנטים, היא נמר של נייר. הכוח שיש לה הוא הכוח שהיא מקבלת מהמוסד האקדמי שמקיף אותה, ומי שמעוניין בהוכחה יכול להתבונן בהודעה שפורסמה על השבתת הלימודים ולראות את החלק החשוב באמת- העובדה שנשיא האוניברסיטה נתן לה את ברכתו. יודעים הצדיקים בוועדת הקישוט נפש בהמתם מלומדת הלייקים ומנוסת מחאות הכורסא, וברור להם שלא תהיה להפגנה שלהם את אותה הנוכחות לו היה הדבר עולה לציבור חבריה במשהו כמו לימודים. הם הלכו להתחנן אצל בעל האחוזה, וקיבלו אישור להפגנה שכולה צורה ואין בה תוכן, שאין בה קורבן או נכונות למאבק. הם קיבלו אישור להמשיך ולהיות שופר של דעת הרוב, קונפורמיסטים שקנו את הספר על "חיים סטודנטיאליים" ולא סוטים מהנחיותיו ולו כזית.

ופה, בעצם, טמונה הבעיה- מדובר פה בסטודנטיסטים [אלה שעיסוקם להיות סטודנטים, בניגוד לסטודנטים שעיסוקם ללמוד] שלא מעניין אותם כלום פרט לחייהם הסטודנטיאליים. אין בכך פסול, כל עוד הם מודים בכך. לו באמת היה אכפת להם מ"דמותה של החברה הישראלית כולה" הם היו מפנים את פניהם לדברים כמו חוק ההסדרים על סעיפיו הדרקוניים [וביניהם, סעיף שהופך עובדים זרים לעבדים צמיתים של מעסיקיהם]. הם היו מפנים את פניהם אל הגזענות והלאומנות הפושות בחברה הישראלית ומתבטאות בהנחיות של מנהיגי דת לסרב למכור דירות לאוכלוסיות שונות ומשונות בהתבסס על מוצאן האתני. הם היו מפנים את פניהם למי שתוקף את מרציהם על סמך דיעותיהם הפוליטיות, במיטב המסורת של הסנטור מקארת'י. הם לא. הם אנשים אגוצנטריים שזועקים רק כשהבוהן הקולקטיבית שלהם היא זו שנחבטת ברגל השולחן של החברה. כאמור, אין בזה פסול- אבל כשמציגים את זה כ"מחאה חברתית כוללת", אי אפשר שלא לראות את המילוי מבצבץ מבין התפרים.

"מהפכה," אמר נפוליאון, "היא רעיון אשר מצא את כידוניו". ועדת הקישוט המתקראת אגודת הסטודנטים מוכיחה שוב שאין לה כוח למהפכה אמיתית. אם אתם רוצים מסיבות, אם אתם רוצים אירועים- אגודת הסטודנטים היא המקום בשבילכם. אם אתם מחפשים משהו מעבר, לא תמצאו אותו כאן: אגודת הסטודנטים היא נמר של נייר, וכידוניה- כידוני נייר.

בעל הבית

ממוחו הקודח של בעל הבית

הזן את האימייל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפו אל 6 שכבר עוקבים אחריו