You are currently browsing the tag archive for the ‘הימור’ tag.


בטקסט הזה של ניצן, שחולקת איתי מוסד לימודים [אם כי היא מתעקשת ללמוד במסלול עיתונות, או כמו שאני מכנה אותו בחיבה: "מסלול רעיית ממותות"], נתקלתי עם פרסומו לפני כשבוע. פניתי אליה בשאלה אם אכפת לה שאתן לפוסט הזה בית גם בפלטפורמה הזניחה שלי והיא נענתה בשמחה. הרי הוא לפניכם:

***

בשבוע שעבר התבשרנו על השקה חגיגית מבית רפא"ל, היוצרים של הלהיט "כיפת ברזל". שם הפלא החדש הוכרז בחגיגיות: "שרביט קסמים", כנראה השם המקורי "קלע דוד" היה כבד מדי ולא מספיק צבעוני לתיאור מערכת יירוט ארטילרית.

מערכת "קלע דוד" על כן השיגור שלה

רק לי זה מזכיר את הטיל של סורן מ"מסע בין כוכבים: דורות"?

הצלחת כיפת ברזל בהגנה על ערי הדרום מירי טילי גראד בשנה האחרונה הרשימה את מקבלי ההחלטות ורושמי ההמחאות. התוצאה: פיתוח מואץ אף יותר של מספר "שכבות הגנה" לשמי ישראל, במימון מיליארדי דולרים מתקציב קופת המדינה ומסיוע אמריקאי. לפי פרסומים בתקשורת, "שרביט קסמים" אמורה הייתה להפוך מבצעית החל מ-2015 אך כעת כבר צופים מוכנותה לשנת 2013. זו עתידה ליירט טילים בטווחים בינוניים עד ארוכים שמערכת "חץ" הקיימת תחשב שלא ליירט, רקטות כבדות ומטוסי אויב, וכן אמורה לספק הגנה מפני "איומים עתידיים". אין ספק: חשוב להיות מוכנים. עם זאת, המרוץ לפיתוח הגנה מיידית מפני התקפה שעוד לא קיימת טכנולוגית השאיר מאחוריו את הסיבה המוצהרת ליריית הפתיחה שלו.

העיר שדרות ויישובי עוטף עזה מונים עשרות אלפי תושבים. אלה נמצאים תחת מתקפה ארטילרית מתמדת כבר יותר מעשר שנים. זוהי שגרה אבסורדית של חיי אנשים מכל הגילאים, שלל העדות ומגוון מעמדות סוציו-אקונומיים. גורמים במערכת הביטחון מציינים כי מאז מבצע עופרת יצוקה פחת משמעותית ירי הקסאמים לעבר שדרות ויישובי עוטף עזה. אמנם כבר לא משוגרים 40 קסאמים ביום לעבר העיר – אך גם שיגור בודד בחודש משמעותי לתושבי האזור.

צבע אדום. צילום אילוסטרציה

הפסוק הלעוס "לא נגרם נזק ולא היו נפגעים" שחוזר בדיווחי חדשות על פיצוץ רקטה בשטחים פתוחים עושה עוול כל פעם מחדש – לשגרת החיים הנפיצה של עשרות אלפים, למצוקה פוסט-טראומתית שכופה זיכרונות קשים על רבים מתוכם. על המוכנות התמידית, המתח הנפשי והפיזי – דריכות בהמתנה לקול המתכתי של הפעלת מערכת הכריזה, ומיד אחריו קול הקריאה המוכרת – "צבע אדום. צבע אדום. צבע אדום". מאותו רגע יש לכולם 10 עד 15 שניות להגיע למקום מוגן, לא חשוב אם היו באמצע מקלחת, כמה ילדים עליהם לאסוף עמם ואפילו לא אם ביכולתם ללכת.

עמיר פרץ, תושב שדרות, היה זה שדחף בתקופת כהונתו כשר הביטחון את פיתוח מערכות ההגנה של רפא"ל. ל"כיפת ברזל", ידעו כבר אז, יכולת ליירט טילים בטווח של 4 עד 70 ק"מ מנקודת השיגור – טווח שלא כולל את שדרות ויישובי עוטף עזה. אז החליטה הממשלה להשקיע כמה מאות מיליוני שקלים במיגון בתים ביישובים אשר נמצאים בטווח של עד 4.5 ק"מ מהגבול. מבצע המיגון עדיין נמשך בחלק משדרות והיישובים הסמוכים, ועל שיטת הקבלנות שנבחרה לניהולו אפשר לכתוב עוד סדרת טורים שלמה. הנקודה הבולטת – במיוחד לנוכח מסע גיוס הכספים שנעשה על גב מצוקת תושבי הדרום – כיפת ברזל מעולם לא נועדה להגן על האזור מוכה הקסאמים. שם, עדיין מחכים לאיזו פייה שתעזור גם להם.


הבלוג הזה מוצא עצמו עוסק, לרוב, בדברים מדכאים להחריד ומדי פעם, נחמד לפרסם פה גם משהו מצחיק. יקירת הפודקאסט וגרסאת חוק 63 שלי [נפשית בלבד, פיזית אין בינינו שום דמיון], נמי לין פודוס [רקס] מספקת את ההומור להיום, במה שאני גאה לקרוא לו "פינת הניטפוק של נמי": סקירת כל שגיאות הכתיב, התחביר והעברית בטקסט כתוב. והפעם- "שיר של אש ושל קרח, ספר 1- משחקי הכס".

קריאה מהנה.

***

ב16 ליולי אחזתי בידיי את "משחקי הכס", אופוס, הוצאה ראשונה, שנת 1999, והתחלתי לקרוא.
בטעות הראשונה אמרתי "אה, טעות".
בטעות השניה, השלישית, הרביעית והחמישית אמרתי לעצמי בכל פעם "למה אני לא מסמנת את זה?!".
ואז התחלתי לסמן את זה. שבועיים וחצי אח"כ גמרתי את הספר.
להלן תעתיק כל דגלוני הסימון שהדבקתי בספר לפי הסדר. חלקן טעויות פירמוט, חלקן שגיאות הקלדה מביכות, וחלקם ניסוחים מוזרים שמעידים על תרגום גרוע בעליל או ש"סתם" נשמטה לה איזו מילת מפתח מהמשפט שהיתה מבהירה את העניין.
השתדלתי להדגיש את הטעות היכן שהיה אפשרי. כל ההדגשות שלי, כל ההטיות במקור.
לקראת הסוף כבר כל כך לא האמנתי שמשהו לא מקצועי כזה יכול לצאת מהוצאת ספרים שמכבדת את עצמה, שייתכן שראיתי טעויות היכן שלא היו. אלה מסומנות בסימן שאלה.
[דיסקליימר: חוק וישנה]

6. 203 פסקה לפני אחרונה
הוא לא הזכיר את אביו לעיתים קרובּות

7. 204 אמצע עמוד
ואת המלכה ואת המלך ותא הנסיך ג'ופרי.

8. 205 פסקה שלישית [ה-ה' לא מוּטה]
החורף הולך וקרב

9. 207 פסקה רביעית [חסר פסיק אחרי "מלחמה", לדעתי]
"בדיוק כך. זאת האחיזה. את לא מחזיקה גרזן מלחמה את מחזיקה -"

10. 241 שורה שניה
[..] והלם המהלומה חלף בזרועו כהחרבות התנגשו

11. 243 סוף פסקה שניה
רובּ האנשים מבכרים להכחיש אמת

12. 248 לקראת האמצע [ניסוח צורם]
שירי שתיה הוא למד בבית המרזח של אביו

13. 299 פסקה אחרונה
זה היה מהלך האפשרי היחיד.

14. 303 שורה שלישית
ישב מריליון הזמר [צ"ל מאריליון, כבכל המופעים הקודמים]

15. 307 פסקה לפני אחרונה [מרכאות אנגלית]
“אני סובר שזה דם סוס"

16. 308 שורה חמישית
גי'ק שוסף מאחור

17. 310 לקראת האמצע [ניסוח צורם. לא חבש?]
טיריון שם את הקסדה הגנובה שלו ולקח את הגרזן מברון.

18. 325 שורה שישית מהסוף [רווח מיותר]
[..] לעצום עיניים ולסיים את אשר התחלת "

19. 336 באמצע
וינטרפל רחוקה והבקעה מוגנת מאחוריה הריה, אבל נהרן[..]

20. 366 שורה שביעית
הוא את תיאון גרייג'וי צועק [צ"ל שמע]

21. 398 באמצע
אבקש מליסה ליווי עיר שחף [צ"ל לעיר]

22. 398 שורה אח"כ [ניסוח מוזר]
סר רודריק הוריק קמעה, אך לא להצטמרר.

23. 431 פסקה שלישית
סר ריימאן דארי אמר:. "סר אדמור[..]

24. 463 פסקה רביעית [רווח מיותר]
[..] החזרתי לו כגמולו, נד ".

25. 492 פסקה שניה [סגנון צורם]
מעכה החרב הארוכה שריון ועור ובשר. האיש על ברכיו צרח.

26. 496 שורה ראשונה
[הכותונת] התחתונה שלו החלה להתאדם.

27. 502 באמצע
"כולם היו חביבים ונעימים, הוד מעלתך, תודה שאלת"

28. 522 פסקה שלישית מהסוף [צ"ל אוב]
שד התנפל וחטף אותה בין שיניו

29. 530 אמצע פסקה ראשונה
[..]רובּ ירוק כל כך, עד הוא ודאי משתין עשב

30. 532 פסקה רביעית מהסוף [ניסוח צורם]
"אני אעזוב אותך. יש סירים שצריכים לקרצף".

31. 545 אמצע [הדגשה במילה לא נכונה?]
"אתה תשתה"

32. 546 פסקה שלישית
קראתי את איגרתו של אילריו [צ"ל איליריו כבכל המופעים הקודמים]

33. 546 באמצע [צ"ל העפר?]
תחת התלולית החלולה של עפר

34. 547 פסקה רביעית מהסוף
בשמים כוכבים לבצבץ.

35. 555 באמצע [סגנון צורם]
כך לא ייתכן.

36. 573 לקראת הסוף
"קום, סר באריסאטן" [צ"ל באריסטאן]

37. 593 באמצע [רווח מיותר]
" הלורד אבי יראה [..]

38. 597 פסקה אחרונה [רווח מיותר]
" הלורד אביך לא בא לכלולות.

39. שורה שלישית מהסוף [ניסוח צורם]
האישה הזאת שלי תעניק לי בן כעת חיה בעוד שנה, אני מוכן להמר.

40. 601 שורה רביעית [רווח מיותר]
" ואתה?"

41. 602 פסקה שניה
דייוון והייק חזרו אמש" [חסר מרכאות פותחות]

42. 612 אמצע [הטייה משונה]
כששיספו בחרב את נכדו האומלל של אחי ואת בנו

43. 613 פסקה שניה [צ"ל מחדש?]
ואילו האראחות והחיצים זרעו את הקרקע חדש והרוו אותה בדם.

44. 619 שורה שלישית [ניסוח צורם]
"לא חאל דרוגו צריך לחכות"

45. 629 שורה ראשונה [רווח מיותר]
" הלורד אבי היה קורא לזה עלבון

46. 643 סוף פסקה ראשונה [צ"ל שחר? "כוכב שחר" בכל המופעים הקודמים]
שקיבלה כוכב בוקר בגיל [..]

47. 668 שורה ראשונה
הפעמונים האלה קוראים להתאסף" [חסר מרכאות פותחות]

48. 668 באמצע
"פנו דרך ללורדים לבית רדוויין. [חסר מרכאות סוגרות]

מאז כבר הספקתי לשאול את "עימות המלכים" באנגלית. אני יודעת שהוא כבר תורגם ע"י יעל סלע-שפירו ונחשב טוב יותר, ואולי גם לא חסכו על הגהה, אבל החלטתי לעשות מאמץ ולנסות לצלוח את אלף עמודיו בשפת המקור.


בפוסט "קול קורא" פנה שלום בוגוסלבסקי [המצוין] אל קוראיו החילוניים וביקש מהם, כניסוי מחשבתי, לכתוב טקסט קצר שיענה לשאלה "מה עושה אותי חילוני". התלבטתי רבות אם לכתוב לפרויקט הזה, משום שאני לא בטוח שאני רואה עצמי כחילוני- לא לפי ההגדרה שעולה מהפוסט המקורי. עם זאת, אחרי שחשבתי קצת על הנושא, גיבשתי מספר מסקנות. הנה הן לפניכם.

[חשוב לציין ששלום ביקש במיוחד להימנע מטיעונים כגון "אני חילוני משום שאני לא דתי". לצערי, אי אפשר להימנע מהם לחלוטין- ההגדרה של המילה "חילוני" היא "לא דתי" ולכן יש גבול כמה פלפולים סמנטיים אפשר לפלפל לפני שנופלים בפח הזה. למרות זאת- אני מבטיח להשתדל.]

  • אני חילוני משום שאני לא מאמין בסמכות אבסולוטית. קראו לי פוסט-מודרניסט [אבל לא בפני, בבקשה], אבל אני לא מקבל את התפיסה לפיה ישנה אמת אחת "אמיתית" שעל כולנו לציית לה או שיבולע לנו. אני מקבל או דוחה רעיונות על בסיס רציונאלי ושקלול התרומה לי ולאחרים, ולא על בסיס הסמכות שמעבירה לי אותם. אני חילוני משום שאני ספקן.
  • אני חילוני משום שאיני יהודי [מצטער על השלילה, שלום, אבל כמו שאמרתי- אי אפשר להתחמק ממנה לחלוטין]. אני רואה בעצמי אתיאיסט חסר-דת לחלוטין, משום שאין לי צורך בה- וככזה אני משתייך, באופן אוטומאטי, למחנה החילוניות.
  • אני חילוני משום שאני ליברטנר ומאמין שלאדם באשר הוא שמורה הזכות לעשות ככל שיחפוץ, כל עוד הוא לא פוגע באחרים. פרופסור ברנרדו לה-פז, מגיבורי הספר המצוין "עריצה היא הלבנה" הגדיר זאת בתור "אנרכיזם רציונאלי" בכך שהוא מקבל את החוקים אשר מקובלים עליו ודוחה את אלה שלא, ומכיר בכך שהמוסר והאחריות קיימים אך ורק בלב האדם.
    No gods or kings- only men.
  • אני חילוני משום שהערכים בהם אני מאמין תואמים ברובם את ערכי ההומניזם [פרט לאמונה שכל בני האדם טובים מטבעם]- וסותרים את ערכי הדת. האופן בו אני תופס את העולם ואת היושבים בו כישויות שוות-זכויות מחייב אותי למידה מסוימת של קוסמופוליטיות, וזאת בתורה, בעיני, אינה עולה בקנה מידה אחד עם תפיסה שאינה חילונית.
  • ולבסוף, אני חילוני משום שאני חופשי- בדיוק באותה מידה שאני חופשי משום שאני חילוני. שלום מציין בפוסט שלו שכשנשאלו מה הם עושים עם החופש שלהם, ענו ילדים מביה"ס חילוני נחשב שהם משחקים כדורגל ופלייסטיישן או גולשים בפייסבוק. ובכן, מה רע בזה? חופש, אם תורשה לי פראפראזה על אותו ציטוט מפורסם, הוא לעולם לא להצטרך להצדיק את מה שאתה עושה איתו. "זה החופש עבורך," אמר אוטו שריק בספר "Thud!", לכשנשאל אם חופש העיתונות כולל את החופש לשפוך שמן למדורה. "אף אחד לא אמר שהוא נחמד." אותו הילד ששומר על קשריו החברתיים דרך פייסבוק, מחלץ את עצמותיו בפעילות ספורטיבית או חווה דרך הפלייסטיישן חוויות שלעולם לא יוכל לחוות בעולם האמיתי עושה בחופש שלו את השימוש הנעלה ביותר, המתומצת ביותר של חופש: הוא עושה את מה שהוא רוצה.

אני לא מתיימר לייצג בשלוש-מאות ושלושים המילים הללו את תמצית החילונית, משום שלחילוניות אין תמצית פרט להיותה לא-דתית. אבל אם אני נשאל מדוע אני חילוני ומה עולם הערכים שאני יוצק לתוך התבנית הזו, זו תשובתי.

אני ספקן, אני אתיאיסט, אני ליברטנר, אני קוסמופוליטן, אני חופשי. אני חילוני.


ראשית, התנצלות: התכנית הזאת מעט מאולצת. לענבר ולי יש לימודים על הראש ושנינו לא מרגישים הכי שוס, מה שגרם לזה שבאנו לתכנית הזו לא מוכנים בעליל. היה גם אמור להיות אורח מוזיקלי שנעלם מעל פני האדמה.
עדיין- יש מוזיקה, יש הומור דלוח ויש הכרזה מפתיעה בסוף.

מה בתכנית היום?

  • פייסבוק וטוויטר!
  • מזג האוויר!
  • בריטים!
  • אוסטרלים!
  • דיד!
  • דן-יה שוורץ מתהילת דפנה והעוגיות!
  • חלב נטול לקטוז!
  • גרגרי אורז!
  • התנשאות על תלמידי שנה א'!

להאזנה:

להורדה- הקליקו כאן.

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:
Paul and Storm- Hanukkah on the Moon
Les Vieilles Salopes- L'amnesique
Michelle- Meretriz
Paul and Storm- אם אני אספר לכם איזה שיר זה כבר עכשיו זה יהרוס את ההפתעה.

ההמלצות של ענבר-

ההמלצות של יותם-

 


·
Les Vieilles Salopes- L'amnesique


חבר הכנסת מיכאל בן ארי, המתנחל הגזען, לא אוהב גרמנים. את כל הגרמנים. לא אכפת לו אם הם פועלים כנגד אנטישמיות, הוא לא מוכן שיעשו כבוד לגרמנים בכנסת ישראל [ציטוט מדוייק]. ממש פוקד עוון אבות על בנים. כל כך הוא מתעב גרמנים, שאפילו את מוצרי הספורט שלו הוא לא רוכש מהם:

בן-ארי הוסיף: "אני לא קונה ולא מכניס אליי הביתה שום דבר גרמני. חצי שנה חיפשתי לילדים שלי שולחן פינג פונג ורק שלא יהיה גרמני, לכן כשראיתי משלחת גרמנית במליאה נשרפו לי הפיוזים".

ובכן, ח"כ בן ארי, שמור על הפיוזים שלך- אנחנו נעזור לך להימנע ממגע עם דברים שעלולים להיות גרמניים:

ישי לוי [לא זמר המזרחית] שלח את התמונה הבאה:

אור פרט [המכונה אורפרט] הציע את הרעיונות הבאים:

חושבים שיש לכם עוד רעיונות מוצלחים? הנה קובץ המקור. שלחו את הגרסאות שלכם אל yotamib[AT]gmail[DOT]com ואני אפרסם אותן.


ביום כיפור האחרון התכנסתי עם שלושה מחברי להקת הגיטר הירו שלי, "Unkiz Munkle", למשחק מבוכים ודרקונים [מהדורה רביעית] משותף. זהו הניסיון הראשון שלהם כשחקנים והניסיון הראשון שלי כשליט-מבוך; הדבר ניכר בחוסר העקביות שלי, בעיקר במפגש הראשון.
תנו לזה הזדמנות- יש פה כמה רגעים לא רעים בכלל.

הקדמה ומספר הסברים על מבוכים ודרקונים מהדורה רביעית:

פרק 1- זה תמיד מתחיל בפונדק:

הנפשות הפועלות:

נאור גליקפלד- שיימוס מק'פוד, כוהן חצי אלף של מלכת העורבים.
אריאל אנג'ל- רייזורקלו, לוחם משנה צורה ומגלגל מספרים נמוכים כרוני.
עדי בודרהם- מורגנה, קוסמת אנושית. מפגינה חיבה עזה לאש.

תקציר הפרק:

גיבורינו לוגמים להם שיכר גמדי בפונדק "הארמדילו הכסוף" שבביינבריסר, כשבעל הבית פונה אליהם בבקשה נרגשת. אבל היקום לא אוהב דברים פשוטים, וכנופיית בריונים שיכורים לא ששים לתת לבחורה כמו מורגנה לחמוק להם מבין האצבעות…

 

 

 


אזהרה: הפודקאסט הבא לא יעניין את מי שמשחקי וידאו לא, ובכן, מעניינים אותו. ראו הוזהרתם.

הנה הוא בפניכם, הראשון מבין מספר לא מוגדר של פודקאסטים שיתעדו את E3, תערוכת הגיימינג הגדולה שבארה"ב.
על המיקרופונים אריאל אנג'ל ויותם ברנז, שני צרפתים עם חיבה לג'ייד ריימונד ודחף עז ללהג על משחקי וידאו.
{הערת המערכת- עקב תקלות קשות בהקלטה מהצד שלי, נאלצתי להקליט מחדש את מירב השורות שלי. עבור מי שאשליית חוסר-האמונה שלו נפגמה בעקבות שינויים באיכות הסאונד אני מציע התנצלות כנה}.

להורדה והאזנה- לחצו כאן.

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

MC Frontalot- Final Boss
LukHash- Rock 64
Pornophonique- Rock'n'roll Hall of Fame

עוד בתכנית: משחקי וידאו. הרבה משחקי וידאו. וגרסאת האימה לקירבי.

מעניין אם האנשים שבודקים לי את הבחינות יתחשבו בעובדה שיש לי תערוכה לעקוב אחריה.


בתחילת שנת הלימודים, בעודי עומד בשער האקדמיה ומתכונן נפשית ללימודי התואר הראשון בתקשורת, הגעתי להחלטה- את הלימודים האלה אני מתכוון לקחת ברצינות. אני אשקיע ואלמד ואגיש עבודות בזמן ולראשונה בחיי אעשה משהו כמו שצריך.

פאסט פורוורד שמונה חודשים, ואני מוצא את עצמי פותח את העבודה המסכמת בכתיבה אקדמית, העבודה עליה ישק הציון הסופי שלי בקורס שהוא תנאי למעבר לשנה ב', במילים האלו:

בשנת 1999, בעיצומה של בועת הדוט-קום, תיאר הסאטיריקן דייב בארי את האינטרנט כרשת מחשבים שתעזור לאנשים להתעשר בזמן שהיא גורמת למחשבים בכל רחבי העולם להשמיע קולות של ברווז אשר נחנק מציקוצית (Barry, 1999).

כן, אין ספק שהרצינות שולטת בכיפה.


יברך אותך חתולו-של-תקרה, מר בארי.

בעל הבית

ממוחו הקודח של בעל הבית

שגיאה: טוויטר לא הגיב. בבקשה המתן כמה דקות ורענן את הדף.

הזן את האימייל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפו אל 6 שכבר עוקבים אחריו