You are currently browsing the tag archive for the ‘אני הולך להתחרט על זה’ tag.


כמו בכל שנה, עם בוא עלינו מצעד הגאווה, נשמעים קולותיהם של אלו אשר מתנגדים אליו- מסיבותיהם הדתיות [אלה בהמות אלה, עושים תועבה] מסיבותיהם השמרניות [מה הם צריכים את המצעד, למה ככה ברחוב, למה מול כולם, לא מפריע לי שיעשו מה שרוצים בבית] עווד. עיקר ההתנגדות היא נגטיבית; הקבוצות המתנגדות רואות בעצם קיום המצעד פגיעה בעקרונות חשובים להן. ההתנגדות הפוזיטיבית- זו שרואה חשיבות בקיום המצעד, אך לא באופן בו הוא מתנהל- היא כבר סיפור אחר.

"המצעד הרדיקלי" שיתקיים באותו היום ובתוואי זהה בחלקו למצעד הרגיל, הוא דוגמה מובהקת להתנגדות פוזיטיבית שכזו. אין לחשוד בו שמי ממשתתפיו מתנגדים לשיוויון זכויות לכלל האזרחים מבלי קשר לנטייתם המינית, ההתנגדות שלהם פונה פנימה, אל האופן בו מוגדרים ה"גאים" של מצעד הגאווה.
עכשיו, חשוב לומר כבר בהתחלה- יש לגישה הקווירית יותר מנקודה נכונה וחשובה אחת. עצם ההתייחסות לקהילה הגאה כ"הומולסבית" [או, בקרב חוגים מסויימים, להטב"ק] בעייתית בלשון המעטה משום שהיא עושה מעין רדוקציה של האדם לנטייתו המינית ותו-לא [שהרי אנחנו לא מגדירים פלוני כ"חבר קהילה ההטרוסקסואלית"] במקום שתתפס הנטיה המינית כחלק מהמכלול שהוא בן אנוש. ההתייחסות להטרוסקסואליות כ"ברירת מחדל" היא הגורם ללא מעט מההתנגדויות השמרניות [להתנגדויות הדתיות סיבות אחרות וקשות הרבה יותר לטיפול] ונכון וראוי לפעול לשינויה.

אבל, נכונות וחשובות ככל שיהיו הנקודות הללו, הן לא הבעיה במצעד הרדיקלי.

המצעד הרדיקלי* מבקש למצוא את השורש המשותף לדיכויים של זהויות שונות ולנהל מאבק על בסיס סולידריות בין אותן זהויות. המצעד מזמין אתכן לצעוד תחת הזהויות שלכן, מבלי להצטרך לעבד אותה או להציג אותה בגרסה קלה לעיכול. אנו פעילות להטבא"ק, בעלות ובעלי ברית, הרואות בסיס משותף בין זהויות אחרות ובין החוויה האישית שלהן של דיכוי. אנחנו מאמינים בכוח שבידיים שלנו, כשהן משולבות ביחד נגד הדיכוי.

דינג דינג דינג דינג דינג. מי יוכל לספור ולומר לי, ילדים וילדות, כמה באזוורדס נמצאו בפסקה הזו? אני אישית אוהב את "לצעוד תחת הזהויות שלכן, מבלי להצטרך לעבד אותה או להציג אותה בגרסה קלה לעיכול". המהפכה, כך נראה, צועדת על קיבתה. גם ההחלפה הבלתי פוסקת בין גוף זכר וגוף נקבה מהווה מופת לאינטרטקסטואליות פנימית, ממחישה את הקבלה של כל הזרמים והכיוונים ולעזאזל השפה התקנית- וור ווי אר גוינג, ווי דונט ניד שפה תקנית.

הבעיטה במוסכמות באשר הן מוסכמות נראית כמוטיב חוזר, ומגיעה לשיאה בפסקה הבאה:

כי המצעד העירוני צועד למען שוויון בין זהויות ולא למען השוני ביניהן. צעדה במצעד העירוני אומרת לצעוד בשביל המאבק להשתלבות במיינסטרים. כך שאם אתן מעדיפות שחרור על פני שוויון- בואו לצעוד במצעד הרדיקלי. אם אתם לא מוכנים לעוד מצעד של "אבסולוט ודורקס למען הזכות להינשא", ורוצים התנגדות – אתם מוזמנים.

יאא. אנחנו רדיקליים. אנחנו רוצים התנגדות, ולא רוצים גופים מסחריים. הכי אמיתי זה אנדדרגראונד. ועזבו שהגופים המסחריים האלה מספקים מימון למצעד, ועזבו שעצם העובדה שגופים מסחריים מצמידים את השם שלהם למצעד שעוסק בזכויות להטב"ק- לעזאזל, זה מופיע בגוף הטקסט כעקיצה- היא סימן לקבלה ציבורית הולכת וגדלה. אנחנו לא מוכנים לצעוד במצעד העירוני- לנו יהיה מצעד משלנו.
ולמי אכפת שכשמדובר על שיוויון, לא מדובר על שיוויון ערכי בין זהויות אלא על שיוויון זכויות- הפסקת ההבדלה בין אזרחים על בסיס נטייתם המינית. המצעד, אף מצעד, לא יכול לגרום לאנשים לקבל את קיומם של גאים וגאות בהבנה- את זה יש לעשות בחינוך- אלא מנסה להביא לשינוי במעמדם החוקי הנחות של אלו שנטייתם המינית שונה מזו ההטרוסקסואלית. אי אפשר להכריח אנשים לאהוב אותך; אפשר וצריך להכריח אותם להפסיק להפלות כנגדך. על זה צועד המצעד, לא על ניסיון קונספירטורי לעשות ממישהו משהו שהוא לא; זוהי גישה זהה לאלו אשר חושבים שקבלה ציבורית של להטב"ק תשנה את נטייתם המינית של סטרייטים. האם זו סירת הבורות שהמצעד הרדיקלי מעוניין לשבת בה?

אבל כל זה, כל זה, מתגלה כחסר חשיבות כשמתחילים לקרוא את הפסקה הבאה:

כשהמצעד הממוסחר של עיריית ת"א יפנה ימינה מבוגרשוב לבן-יהודה, יפנה המצעד הרדיקלי שמאלה. במצעד נציין התנגדות, סולידריות, שחרור ומחאה.
הצטרפו, אם אתן מאמינות בסולידריות בין זהויות ושהבסיס לדיכויים שונים הוא אותו הבסיס. קחו את השלטים שלכן, את החברים/ות, את כל האומץ והזעם והאהבה שבכן, ותפנו איתנו שמאלה.

במשפט "כשהמצעד הממוסחר של עיריית ת"א יפנה ימינה מבוגרשוב לבן-יהודה, יפנה המצעד הרדיקלי שמאלה" מתגלה המצעד הזה בכל האג'נדה ההיפסטריות-חתרנית שלו; המצעד הראשי ממוסחר*, הוא של עיריית תל-אביב שהיא נציגות הרשע עלי אדמות. אנחנו לא נפנה איתם ימינה, אנחנו נפנה שמאלה- ואת האורגזמה הפוליטית שקיבלו מארגני המצעד מצירוף המקרים הזה ניתן רק לדמיין-כי אנחנו מאמינים בסולידריות בין זהויות. שזה לגמרי שונה משיוויון בין זהויות. אם אתם צריכים שיסבירו לכם למה, אתם לא תבינו. אנחנו גם מאמינים שהבסיס לדיכויים שונים הוא אותו בסיס. איך זה קשור למצעד נפרד? לא יודע, אבל זה נשמע טוב. גם הדיבורים על אומץ וזעם ואהבה נשמעים טוב, לא?

ויש תרגום לערבית ולרוסית ולאנגלית- אבל לא לאמהרית, כי שם בטח אין להט"ב- ויש הסבר על פירוש המילה "רדיקלי", כי you've probably never heard of it. ויש להיות נפרד לשם הלהיות נפרד, כי זה הרי הפחד שנידף מהטקסט הזה: לא הפחד מלהיות כמו כולם אלא הפחד שיחשבו שאתה כמו כולם. אז צריך לבעוט בכוח גם במי שתומך בך, כדי שידע כמה אתה רדיקלי ושונה ומיוחד. ואם זה מרחיק מעליך אנשים, נו שויין- זה רק מוכיח כמה אתה מיוחד.

וחלילה שלא יהיה שיפור. נגד מי נילחם אז.

*לפני המון שנים, כשהייתי צעיר ותמים ופעיל בקהילת ההיפ-הופ הישראלית, "ממוסחר" היתה הקללה הנוראה ביותר שיכולת לומר למישהו. נחמד לדעת שפוצים יש בכל מקום ושהם לא מגבילים את עצמם לוויכוחים על האם או לא לגיטימי לעשות פרסומת לשוקו קרלו.

מודעות פרסומת

לא צריך שתיתנו לי כלום. בחיי. שוק חופשי אמרתם. שוק חופשי כמו שוק חופשי, ורגולציה זו מילה גסה של קומוניסטים מטונפים כאלה שמפרסמים מודעות אבל על סטאלין. אני  לא קומוניסט, מעולם לא הייתי; אולי ליברטנר ובזמן האחרון חושש שגם זה לא. אז בואו ונעשה לכם חיים קלים: לא רוצה שתיתנו לי כלום שאתם לא רוצים לתת.

לא רוצים לשלם למתמחים כמו לבני אדם כדי שתהיה פה רפואה ציבורית ראויה לשמה? אין בעיה. אל תשלמו. אתם תתנו לרפואה הציבורית להתנוון ולמות לטובת הרפואה הפרטית, ואני אפסיק לשלם מס בריאות. הולך? איך לא ילך, הכי פר שבעולם.

לא רוצים לתת משטרה כמו שצריך? ולא, משטרה שאומרת לך "אין מה לעשות בקשר לזה", משטרה שלא שולחת שוטרים לפריצות כי "ככה זה, בטח נרקומנים", משטרה שדורשת שתפקסס לה אתה דו"ח אירוע, כאילו למי יש פקס בבית, זו לא משטרה. בטח, גם הם גילו שהתוספת לשכר שלהם, שהופיעה כמה מפתיע איך שצמחו האוהלים הראשונים, היא יותר מקסם שווא ממציאות. בקיצור, לא רוצים לתת משטרה? אל תיתנו. גם את זה, בבקשה, להוריד לי מהמיסים. ותורידו את הסכום הנכון, כן? אני אבדוק, כמו בחשבוניות של הסלולר.

לא רוצים לתת ביטחון? רוצים להמשיך לבנות התנחלויות התיישבויות סלע-קיומנו-חלק-מארץ-ישראל-השלמה-לך-תפנה-את-שייח'-מוניס, להמשיך לשלוח את הצבא לשמור על מתנחלים מתיישבים אזרחים-אקס-טריטוריאליים שמנסים לפגע בו? לא צריך. לא צריך אמרתי! עזבו, אל תעשו בושות. לא צריך. רק עשו טובה, בטלו את הסיפור הזה של גיוס חובה ומילואים וכאלה. פייר זה פייר, כן? ואם אפשר גם, מספיק עם האינדוקטרינציה הצבאית בבתי ספר. דפקתם לאנשים את המוח כל כך עד שהם בוכים שלא מספיק להם השלוש שנים של חרא שהם יאכלו, הם רוצים גם את האקסטרא חרא של הגדנ"ע. תעזבו ת'ילד, בחייכם. אה, וגם את תקציב הביטחון להוריד לי מהמיסים בבקשה. אה, והגידול בתקציב הביטחון שהוכן בשביל אירועי האלימות של ספטמבר שלא היו? אפשר גם את זה בבקשה? בלי שוטף פלוס שכחתי, אם אפשר. את הכסף ביד בחזרה.

לא רוצים לדאוג לדיור ציבורי, או לכל הפחות לפיקוח כלשהו על שכר דירה כמו שיש במלא מקומות בעולם? לא רוצים לעשות משהו עם הריכוזיות במשק, עם תיאום המחירים, עם העובדה שכל סופר פה יקר פי שניים מהאלה של היוקרה בחו"ל? לא רוצים להפסיק את המונופול הארור הזה של הדת על יחסי האישות, כאילו שעיסקו של מישהו עם מי אני מעוניין לבלות את חיי וכאילו יש לכוח עליון ערטילאי עם כמה השגות קולינריות משונות מילה בעניין? לא צריך. אל תיתנו. לא רוצה בכוח, נשבע. אבל כשאקם ואלך, אל תעשו להורים שלי פרסומות של רגשי של הבת שלו לא תדע מה זה חנוכה והבתזוג לא תכיר יזכור והבן שלו יקרא לו דדי ולא אבא והוא לא יתייחס כי הדדי היחיד שהוא מכיר זה אחד מרחובות שמצייר קומיקס ומה פתאום לפגוש אותו בקנדה או באוסטרליה עכשיו. כאילו ההורים שלי לא יודעים שהדבר היחיד שפחות סביר משהילדים שלי ידעו על יהדות זה שהם ידעו על דת אחרת. כאילו שחסר לי מוות בשביל זהות לאומית. כאילו אני צריך זהות לאומית. ובטח שאל תשתמשו בשביל הפרסומות האלה בכספי מיסים. אני יודע, רק על כסף אני מתלונן, אבל ככה זה קפיטליזם של שוק חופשי לחלוטין. למה לתשובה ולדנקנר מותר ולי אסור?

לא רוצים לתת, אל תיתנו. אבל תפסיקו לקחת, בחיי.


אני סטודנט בשדרות, מסיים עכשיו שנה שניה. יש לי עוד ארבע וחצי עבודות להגיד בחודש הקרוב, ועכשיו אני גם צריך למצוא דירה חדשה. למה? כי שכרתי את הדירה שלי מחבורה של קופים בחליפות, מסתבר.

הבניין בו אני גר, שמכונה ביוהרה רבה "פרץ סנטר", שוכן במיקום מצויין עבורי: מעל סופרמרקט, עשרים דקות הליכה מהמכללה- תענוג. כלומר, היה תענוג אלמלא הוא היה מנוהל ע"י דבילים שלא הייתי סומך עליהם לשרוך את הנעליים בבוקר. הבניין נבנה במקור בתמיכת משרד הקליטה במטרה לשכן עולים וקשישים מועטי יכולת. אך כשנסתיימה הבנייה, בשנת 2004, המצב הבטחוני היה כזה שההיענות למגורים בשדרות היתה נמוכה; משרד הקליטה אישר לחברת פרץ בוני הנגב לשכן בדירות סטודנטים. אחד מהסטודנטים המדוברים הוא עבדכם הנאמן.

רוב הזמן המגורים היו אידאליים: המיקום נוח, ופרט למכוניות הצופרות ממגרש החניה שלמטה ולחנות הבגדים שמנגנת מוזיקה מחורבנת בווליום לא הגיוני מעבר לכביש- לא דברים שאפשר להתלונן עליהם להנהלת הבניין, כמובן- לא היו צרות עם הדירה.

לפני שמונה חודשים פנה משרד הקליטה לחברת פרץ בוני הנגב בטענה שישנה דרישה לדירות ועליהן להקצותן לעולים וקשישים מועטי יכולת. מאותו רגע ועד היום בשעה ארבע לא נאמר לסטודנטים על כך כלום- בתחילה נאמר שחוזים יחודשו ב15 ליוני, ומאז הם דוחים את מועד החידוש בשבוע כל פעם בתירוצים שונים ומשונים, תוך הבטחה ש"השם שלך ברשימה" ו"אף אחד לא יפונה מהדירה"- זאת למרות שהחוזים תמו ב31 ליולי.

בשבוע שעבר קיבלתי שתי שיחות מנציגת פרץ בוני הנגב בהן היא אמרה שתיצור איתי קשר בימים הקרובים לצורך חידוש חוזה. היום, כשהגעתי חזרה לדירה אחרי סופ"ש אצל ההורים, פגשתי חבר ללימודים שעבר לגור בדירה מולי- לא חידוש חוזה, חתימת חוזה חדש. לי, לעומת זאת, הוחלק מתחת לדלת הדירה הדף הבא:

ההודעה הזאת הוחלקה מתחת לדלת הבית שלי. את ההגינות הבסיסית של להתקשר ולהודיע לי שאני אמור לפנות את הדירה תוך 72 שעות לא היתה להם, וזה עוד אחרי שבמשך חודשיים הם מושכים אותי ואת שאר הדיירם משבוע לשבוע בהבטחות שהם יודעים שלא יתקיימו. האחראית על הדירות אמרה בעצמה, כשהתקשרתי לצעוק עליה, שהם קיבלו את ההנחיה ממשרד השיכון בסוף השבוע שעבר- אז איפה הם היו עד עכשיו? למה להחכות לרגע האחרון ואז לשלוח אנשים לחפש לאן להעביר את הדברים שלהם תוך שלושה ימים?

לכו תזדיינו, פרץ בוני הנגב. פשוט… לכו להזדיין.


הנה העניין. שכחנו להכין שירים מראש לתכנית של יום רביעי. אז התחלנו לשוטט ביוטיוב. לפתע עלה הרעיון הנפלא- למה שלא נעשה ספיישל שירי יוטיוב? ולמה שלא נצלם אותו בווידאו ונעלה אותו לאינטרנט, כדי שתוכלו איך נראית הקלטה של תכנית? כי זה פאקינג 14 שעות עריכה לפני יצוא והמרה, זה למה אז הקלטנו, וצילנו, והנה בפניכם פרק 27 של חיות אחרות, הפוד[ווידאו]קאסט הטוב ביותר בצד הזה של שדרות!


להורדה

השירים שמופיעים בתנית, לפי הסדר:

רוק און ושקרים אחרים.


ראשית, התנצלות: התכנית הזאת מעט מאולצת. לענבר ולי יש לימודים על הראש ושנינו לא מרגישים הכי שוס, מה שגרם לזה שבאנו לתכנית הזו לא מוכנים בעליל. היה גם אמור להיות אורח מוזיקלי שנעלם מעל פני האדמה.
עדיין- יש מוזיקה, יש הומור דלוח ויש הכרזה מפתיעה בסוף.

מה בתכנית היום?

  • פייסבוק וטוויטר!
  • מזג האוויר!
  • בריטים!
  • אוסטרלים!
  • דיד!
  • דן-יה שוורץ מתהילת דפנה והעוגיות!
  • חלב נטול לקטוז!
  • גרגרי אורז!
  • התנשאות על תלמידי שנה א'!

להאזנה:

להורדה- הקליקו כאן.

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:
Paul and Storm- Hanukkah on the Moon
Les Vieilles Salopes- L'amnesique
Michelle- Meretriz
Paul and Storm- אם אני אספר לכם איזה שיר זה כבר עכשיו זה יהרוס את ההפתעה.

ההמלצות של ענבר-

ההמלצות של יותם-

 


·
Les Vieilles Salopes- L'amnesique


אז… ענבר קורסת תחת נטל הלימודים, ואני קורס תחת נטל העצלנות- אז לא תהיה תכנית השבוע.
כפיצוי, הנה מישהו שמנגן את "רפסודיה בוהמית" של קווין על משרוקית וציקוצית. האזנה נעימה!

להאזנה:

להורדה- הקליקו כאן.

בשבוע הבא תהיה תוכנית! באמת! ואפילו יהיה אורח! שמתעסק ברדיו! ומנגן על כלי הקשה! ויש אומרים שיש לו קול נמוך מים המלח [נמוך מים המלח]!
באמת!


חבר הכנסת מיכאל בן ארי, המתנחל הגזען, לא אוהב גרמנים. את כל הגרמנים. לא אכפת לו אם הם פועלים כנגד אנטישמיות, הוא לא מוכן שיעשו כבוד לגרמנים בכנסת ישראל [ציטוט מדוייק]. ממש פוקד עוון אבות על בנים. כל כך הוא מתעב גרמנים, שאפילו את מוצרי הספורט שלו הוא לא רוכש מהם:

בן-ארי הוסיף: "אני לא קונה ולא מכניס אליי הביתה שום דבר גרמני. חצי שנה חיפשתי לילדים שלי שולחן פינג פונג ורק שלא יהיה גרמני, לכן כשראיתי משלחת גרמנית במליאה נשרפו לי הפיוזים".

ובכן, ח"כ בן ארי, שמור על הפיוזים שלך- אנחנו נעזור לך להימנע ממגע עם דברים שעלולים להיות גרמניים:

ישי לוי [לא זמר המזרחית] שלח את התמונה הבאה:

אור פרט [המכונה אורפרט] הציע את הרעיונות הבאים:

חושבים שיש לכם עוד רעיונות מוצלחים? הנה קובץ המקור. שלחו את הגרסאות שלכם אל yotamib[AT]gmail[DOT]com ואני אפרסם אותן.


ביום כיפור האחרון התכנסתי עם שלושה מחברי להקת הגיטר הירו שלי, "Unkiz Munkle", למשחק מבוכים ודרקונים [מהדורה רביעית] משותף. זהו הניסיון הראשון שלהם כשחקנים והניסיון הראשון שלי כשליט-מבוך; הדבר ניכר בחוסר העקביות שלי, בעיקר במפגש הראשון.
תנו לזה הזדמנות- יש פה כמה רגעים לא רעים בכלל.

פרק 6- וקץ לכל:

הנפשות הפועלות:

נאור גליקפלד- שיימוס מק'פוד, כוהן חצי אלף של מלכת העורבים.
אריאל אנג'ל- רייזורקלו, לוחם משנה צורה ומגלגל מספרים נמוכים כרוני.
עדי בודרהם- מורגנה, קוסמת אנושית. מפגינה חיבה עזה לאש.

תקציר הפרק:

לחשים עפים, פטישי קרב חובטים וגרזנים חוטבים כשהקרב הגדול מול קראקאה מגיע לסיומו. אבל הגיבורים שלנו עומדים לגלות שכמו בגרסה הקולנועית לשר הטבעות, גם ההרפתקאה הזאת לא נגמרת בסוף…

זהו הפרק האחרון של המפגש הראשון- אני רוצה להודות לשחקנים שלי, למאזינים שלי ולמי שברא את תכנת אודאסיטי שאיפשרה לי לערוך החוצה משהו כמו שעה, במצטבר, של רעשי רקע בזמן שאני מחפש את החוקים הרלוונטיים.


אני יודע, אני יודע- הבטחתי פודקאסטים בתדירות גבוהה יותר. אבל אני סטודנט ועסוק ו[כפי שנאמר פה לא פעם ולא פעמיים]עצלן כרוני.

מה שכן הספקתי לעשות הוא להחליף את דן-יה שוורץ [מתהילת "דפנה והעוגיות"] ולהנחות יחד עם יובל בורשטיין את תכנית הרדיו "פריקים וגיקים" ששודרה הבוקר [27.10.10] ברדיו הר הצופים. בתכנית: מוזיקה*, שנינויות, פוליטיקה ורומנטיקה.

שווה להאזין.

פעמיים הצלתי את יובל מבירורים משפטיים בתכנית הזו- פעם ראשונה כשדיסקליימרתי את הקטע על תאונות הדרכים עקב פרצי צחוק, והשניה כשייעצתי לו לא לנגן את "בחורים של ישיבה" מיד לאחר הדיון על רצח רבין. הסבה למשפטים, היר איי קם.

 

 

*בניגוד ל"חיות אחרות" שפועל תחת רשיון ייחוס-שיתוף וכך גם היצירות המוזיקליות שמנוגנות בו, כאן מדובר בתכנית רדיו של ממש שפועלת ברשיון אקו"ם. יש לנהוג במוזיקה המשודרת בתכנית בהתאם לכללי זכויות היוצרים אשר חלים עליה. תודה ושלום.


ביום כיפור האחרון התכנסתי עם שלושה מחברי להקת הגיטר הירו שלי, "Unkiz Munkle", למשחק מבוכים ודרקונים [מהדורה רביעית] משותף. זהו הניסיון הראשון שלהם כשחקנים והניסיון הראשון שלי כשליט-מבוך; הדבר ניכר בחוסר העקביות שלי, בעיקר במפגש הראשון.
תנו לזה הזדמנות- יש פה כמה רגעים לא רעים בכלל.

פרק 4- מסע אל בטן האדמה:

הנפשות הפועלות:

נאור גליקפלד- שיימוס מק'פוד, כוהן חצי אלף של מלכת העורבים.
אריאל אנג'ל- רייזורקלו, לוחם משנה צורה ומגלגל מספרים נמוכים כרוני.
עדי בודרהם- מורגנה, קוסמת אנושית. מפגינה חיבה עזה לאש.

תקציר הפרק:

גיבורינו האמיצים זוכים, לראשונה בחייהם, להיות בצד הפסיבי של קהל גרופיות מסתער. לרוע מזלם, הדבר לא נגמר בעיסוקים שהשתיקה יפה להם בחדרים שמאחורי הקלעים, אלא בגרירתם אל מעבה האדמה במטה המוצהרת להעלות אותם לקורבן. השלד [או בעצם "שלדור"] ששומר על החבורה לא מהווה אתגר גדול במיוחד, אבל הקול שממלמל ברקע את שמו של אורקוס- שליט מימדי השאול- עלול להיות סיבה לדאגה.
האם יביסו גיבורינו את הזומבים השומרים על הטקס? מה לעמודי עץ ולאהבת השה"ם את שחקניו? מי מהדמויות תמצא את עצמה הופכת לארנבון קטן ופרוותי? כל זאת והופעת אורח מוזיקלית, בפרק הנוכחי.

על הדמויות- מורגנה.

מורגנה בילתה את שנות לימודיה תחת הרב-מג-מטעם-עצמו ג'יימס פלוניוס דארקמג'יק [ממשפחת דארקמג'יק של ניו-המפשייר], המכשף והבדרן המפורסם, ממנו למדה את אמנות קליע הקסם, פרץ הלהבה ואיך ליצור הייפ כך שכרטיסים להופעה ימכרו במאתיים אחוז מהמחיר הנהוג בשוק. עם השלמת החונכות שלה, עמדו בפניה שתי אפשרויות: למצוא קוסם אחר ולהמשיך את חייה כאקדמאית תיאורטית, או ללכת בדרכו של המורה הראשון שלה ולצאת לחפש את גורלה באיזורים שורצי סכנה. גופותיהן החרוכות של עשרות מפלצות מבהירות את האפשרות בה בחרה באופן בו מילים לעולם לא יצליחו.
בהצטרפה אל שיימוס מק'פוד ופרנסואה סילברהייד בחיפושם אחר תהילה, סכנה ו[חשוב לא פחות]עושר, עשתה מורגנה יותר מלהעדיף את הלימודים המעשיים על פני אלו התיאורטיים- היא עלתה על רכבת הרים של הרפתקאה שתוביל אותה למחוזות עליהם רק שמעה בסיפוריו של ג'יימס דארקמג'יק האגדי.
זה הולך להיות חם.
בגלל האש, אתם מבינים.
היא אוהבת אש.

בעל הבית

ממוחו הקודח של בעל הבית

הזן את האימייל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפו אל 6 שכבר עוקבים אחריו