ביום ראשון האחרון, החמישה-עשר במאי, עתר הסופר יורם קניוק לבית המשפט במחוזי בת"א בבקשה להורות למשרד הפנים לשנות את רישום הדת בעניינו מ"יהודי" ל"חסר דת", לאחר שזה האחרון סירב בתואנה שקניוק "לא פטריוטי, בוגד במדינה". לכאורה, בקשה פשוטה: חופש הדת נמנה, אחרי הכל, על הזכויות האוניברסליות; הוא אף מופיע, כתוב בדיו על-גבי קלף, במגלית העצמאות.
אז כתוב. אז מה.

יש השואלים בנקודה זו "מה אכפת לו? אז רשום יהודי, אז מה? אם הוא לא מרגיש יהודי, מה זה משנה לו מה רשום באיזה קובץ במשרד הפנים?" ובכן, להיותך יהודי במדינת ישראל נלוות לא רק זכויות יתר, אלא גם כמה מגבלות:

  1. יהודי לא יכול להינשא במדינת ישראל באופן אזרחי: אם ירצה, יאלץ לטוס או להפליג אל מדינה אשר עורכת נישואין אזרחיים. אם אדם לא רואה בעצמו יהודי, או לא חושב שזוגתו טמאה וחייבת טבילה במקווה לפני שתורשה להינשא לו, או חווה קושי מוסרי קל עם הקונספט של קניית הכלה מאביה עם שטר הכתובה, או ש"חס וחלילה" מעוניין להינשא לבן מינו- מוטב לו כי יסור לסוכנות הנסיעות הקרובה לביתו.
  2. יהודי במדינת ישראל רשאי לאמץ רק ילדים יהודים. נשאלת השאלה מיהו, בדיוק, ילד יהודי- ילד, מעצם הגדרתו, אינו בוגר וחסר את שיקול הדעת הנדרש כדי להבין את ההשלכות של בחירת דת אחת על רעותה. ביטא זאת היטב הבדרן הבריטי מרקוס בריגסטוק באומרו "ילד אינו דתי יותר משהו חבר בארגון עובדי הדואר". אבל לענייננו- אם אמו הביולוגית של הילד אינה יהודית, לא יכול היהודי לאמצו במדינת ישראל.
  3. כדאי לו ליהודי לקוות שלא יגיע למצב של גירושין- שם לא יעזרו לו כל בתי המשפט בפראג או ביוון והוא יאלץ לעבור דרך הרבנות לצורך התרת מה שאינו חוזה דתי ולרבנות אין, לכאורה, דבר וחצי דבר בו.

אלו רק שלוש דוגמאות, אבל למען האמת גם הן לא נחוצות- משום שהשאלה עצמה לא נכונה. השאלה לא צריכה להיות "מה אכפת לקניוק" אלא "מה אכפת למשרד הפנים". חלק מהתשובה ניתן למצוא בזהותו של שר הפנים, הלא הוא אלי "עשיתי הכל למען מערך הכיבוי" ישי. בתגובתו הראה משרד הפנים את חוסר היכולת שלו להבדיל בין "מדינת ישראל" ל"מדינת היהודים" [אחת ולתמיד- השם "מדינת היהודים" הופיע בהחלטת האו"ם כאמצעי להבדלת המדינה מהמדינה הערבית שאמורה היתה לקום לצידה. אין בכך הכרח דתי] ונאחז בתפיסת "ישראל שחטא, ישראל הוא". שוב, לא מפתיע- כשמפקידים משרד ממשלתי בידי מי שהסמכות העליונה בעיניו היא דמות האב שבשמיים, שלא יתפלאו שאלה החוקים שהוא מציית להם.

אבל מילא משרד הפנים. זה אלי ישי וחבורתו, זה לא מפתיע. הבעיה היא הקולקטיב היהודי שמפחד פחד מוות מכל גילויי "התבוללות". ניתן לראות זאת באופן מופלא בתגובות לבלוגו של תומר פרסיקו– המתנגדים לבקשתו של יורם קניוק מסרבים לראות בו אינדיווידואל אלא חלק מקולקטיב, תפקיד מחייב אותו אין האדם בוחר והוא מרותק אליו מעצם ה"ניצוץ האלוהי" שהועבר לו מאמו היהודיה, וכחלק מקולקטיב נשפטים רצונותיו ופעולותיו באופן אחד: כיצד הן משפיעות על הקהילה. באופן זה הם מגלמים את תפיסת ה"בוגד, לא פטריוט" שהפגין משרד הפנים, את הקמפיין נגד התבוללות של הסוכנות היהודית [שיש בינו כפסע מהמבחילה שבגזענות, הלא היא הבדלה בין דם לדם] והפגנות הוואגינה היהודית, את פרוייקט תגלית שמנסה להילחם בעובדה שבהינתן הבחירה, רוב היהודים לא שומרים על זהות אורתודוקסית ע"י הבאת צעירים למדינה שמתירה להם לשתות אלכוהול בגיל שמונה עשרה.

עיקר הטיעון כנגד ה"התבוללות" הוא זה של פיצול עם ישראל לשניים. מה יקרה, שואל היג"ע*, אם ילדיו של מישהו שהתבולל ירצו להתחתן עם ילדיו של מי שלא? הם לא יוכלו! אתה מפצל את עם ישראל!
לכך קל לענות: אם חשובה לבני הזוג חתונה יהודית, יתגייר נא הצד שאבותיו התבוללו ושלום על ישראל. אם לא חשובה להם חתונה יהודית, לא יתגייר. הדבר דומה מאוד לברית מילה: ירצה האדם להיות יהודי, ילך ויעבור ניתוח בגיל 18. לא ירצה, לא יעשה. אבל זה עניין של בחירה, וכבר הובהר כאן שהיהודי אינו אינדיווידואל אלא חלק מקולקטיב.

וזוהי תמצית העניין.התפיסה שלא רק בפעולות שאתה עושה, גם באופן בו אתה חושב ומרגיש אתה נושא אחריות לקבוצה שלא בהכרח בחרת להיות חלק ממנה. ובעוד אתה זוכה לאזרחות אוטומאטית ולתנאים טובים יותר משל שכניך שאינם- ולעולם לא יוכלו להיות- חברים בקולקטיב, אבל לעולם לא תוכל לעזוב. תוכל להיות מומר, או משומד, או מוחרם- אבל יהודי תישאר. אתה חופשי כל עוד אתה מוכן שלא לנהוג כאדם חופשי.
יהודים אלמונים הננו, בלי תפילין, מסביבנו אימה וצלמוות; כולנו גויירנו לכל החיים, מהדת משחרר רק המוות.


הנה העניין. שכחנו להכין שירים מראש לתכנית של יום רביעי. אז התחלנו לשוטט ביוטיוב. לפתע עלה הרעיון הנפלא- למה שלא נעשה ספיישל שירי יוטיוב? ולמה שלא נצלם אותו בווידאו ונעלה אותו לאינטרנט, כדי שתוכלו איך נראית הקלטה של תכנית? כי זה פאקינג 14 שעות עריכה לפני יצוא והמרה, זה למה אז הקלטנו, וצילנו, והנה בפניכם פרק 27 של חיות אחרות, הפוד[ווידאו]קאסט הטוב ביותר בצד הזה של שדרות!


להורדה

השירים שמופיעים בתנית, לפי הסדר:

רוק און ושקרים אחרים.


זרם התודעה, בן אדם. זרם התודעה.

היום בתכנית:

להאזנה:

להורדה


השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

  • Jake Shimabukuro- While My Guitar Gently Weeps
  • Ahmed and the Plasterers- Anu Machrizim Bazot
  • SH- California Dreamin (REMIX)
  • Jonathat Coulton, John Hodgman & John Roderick- Tonight You Belong To Me (JoCo Cruise Crazy)

ההמלצות של יותם:

ההמלצה של ענבר:

קולולוש!


[דיסקליימר: זהו פוסט גיימינג. מי שבא לכאן בשביל פטפוטי זעם חסרי פשר או פודקאסט עמוס הומור דלוח- אני מבטיח לחזור לתבנית בהקדם.]

לקרוא את המשך הרשומה «


לקרוא טוקבקים זה כמו להרים את האבן הגדולה שהיא החברה הנורמטיבית ולראות מה זוחל מתחתיה, מעין ההצצה אל הביבים של תרבות השיח שמביאה עמה דיכאון עז לאנשים חושבים ולאובדן תקווה לעתיד המין האנושי. ראו בזאת אזהרה לתוכן שמובא בפוסט זה, שכולו ריכוז הודעות מקבוצת פייסבוק בת כעשרים-ושתיים אלף חברים [נכון לכתיבת שורות אלה]. כפי שחברי הקבוצה מציינים, עם הגעת תאריך היעד של האירוע הקבוצה, על תוכנה, תעלם [עד כמה שדברים נעלמים באמת בעידן פייסבוק וארכיבאות הרשת, אבל מילא]- ואת זה אני לא מוכן לקבל. האנשים המצוטטים כאן למטה כתבו את אשר כתבו בקבוצה ציבורית פתוחה, תחת שמם המלא [פרט למספר, ששם הפורפיל שלהם הינו כינוי], וראוי שדבריהם ישמרו כעדות לבחילה שהם מעוררים.

אני חש בושה בדברים שנכתבים שם. אולי, יום אחד, לכשייגגלו המגיבים את שמם, הם יתקלו בדברים האלה- ואולי יתביישו מעט גם בעצמם.

הקריאה, כאמור, על אחריותכם.

"…Immigrants, Muslims, terrorists, homosexuals, disease ridden degenerates. They had to go. Strength through unity, unity through faith."

***

לקרוא את המשך הרשומה «


תכנית מיוחדת, עם שבעים ושלושה יותר אחוזי עייפות!

היום בתכנית:

  • לעג לרש!
  • נינג'ות חרדיות!
  • ג'ון אוליבר!
  • פורים!
  • סט. פטריקס!
  • זנגיף קיד!

להאזנה:

להורדה

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

  • Juanitos- Do The Cobra
  • Jefferson Starship- White Rabbit (Live at Ridgefield Playhouse)
  • Pete Vyler- Double Spiral Snake
  • Paul and Storm- The Ballad of Eddie Praeger
  • Amanda French- All My Internet Friends

ההמלצות של יותם:

ההמלצה של ענבר:


בפוסט "קול קורא" פנה שלום בוגוסלבסקי [המצוין] אל קוראיו החילוניים וביקש מהם, כניסוי מחשבתי, לכתוב טקסט קצר שיענה לשאלה "מה עושה אותי חילוני". התלבטתי רבות אם לכתוב לפרויקט הזה, משום שאני לא בטוח שאני רואה עצמי כחילוני- לא לפי ההגדרה שעולה מהפוסט המקורי. עם זאת, אחרי שחשבתי קצת על הנושא, גיבשתי מספר מסקנות. הנה הן לפניכם.

[חשוב לציין ששלום ביקש במיוחד להימנע מטיעונים כגון "אני חילוני משום שאני לא דתי". לצערי, אי אפשר להימנע מהם לחלוטין- ההגדרה של המילה "חילוני" היא "לא דתי" ולכן יש גבול כמה פלפולים סמנטיים אפשר לפלפל לפני שנופלים בפח הזה. למרות זאת- אני מבטיח להשתדל.]

  • אני חילוני משום שאני לא מאמין בסמכות אבסולוטית. קראו לי פוסט-מודרניסט [אבל לא בפני, בבקשה], אבל אני לא מקבל את התפיסה לפיה ישנה אמת אחת "אמיתית" שעל כולנו לציית לה או שיבולע לנו. אני מקבל או דוחה רעיונות על בסיס רציונאלי ושקלול התרומה לי ולאחרים, ולא על בסיס הסמכות שמעבירה לי אותם. אני חילוני משום שאני ספקן.
  • אני חילוני משום שאיני יהודי [מצטער על השלילה, שלום, אבל כמו שאמרתי- אי אפשר להתחמק ממנה לחלוטין]. אני רואה בעצמי אתיאיסט חסר-דת לחלוטין, משום שאין לי צורך בה- וככזה אני משתייך, באופן אוטומאטי, למחנה החילוניות.
  • אני חילוני משום שאני ליברטנר ומאמין שלאדם באשר הוא שמורה הזכות לעשות ככל שיחפוץ, כל עוד הוא לא פוגע באחרים. פרופסור ברנרדו לה-פז, מגיבורי הספר המצוין "עריצה היא הלבנה" הגדיר זאת בתור "אנרכיזם רציונאלי" בכך שהוא מקבל את החוקים אשר מקובלים עליו ודוחה את אלה שלא, ומכיר בכך שהמוסר והאחריות קיימים אך ורק בלב האדם.
    No gods or kings- only men.
  • אני חילוני משום שהערכים בהם אני מאמין תואמים ברובם את ערכי ההומניזם [פרט לאמונה שכל בני האדם טובים מטבעם]- וסותרים את ערכי הדת. האופן בו אני תופס את העולם ואת היושבים בו כישויות שוות-זכויות מחייב אותי למידה מסוימת של קוסמופוליטיות, וזאת בתורה, בעיני, אינה עולה בקנה מידה אחד עם תפיסה שאינה חילונית.
  • ולבסוף, אני חילוני משום שאני חופשי- בדיוק באותה מידה שאני חופשי משום שאני חילוני. שלום מציין בפוסט שלו שכשנשאלו מה הם עושים עם החופש שלהם, ענו ילדים מביה"ס חילוני נחשב שהם משחקים כדורגל ופלייסטיישן או גולשים בפייסבוק. ובכן, מה רע בזה? חופש, אם תורשה לי פראפראזה על אותו ציטוט מפורסם, הוא לעולם לא להצטרך להצדיק את מה שאתה עושה איתו. "זה החופש עבורך," אמר אוטו שריק בספר "Thud!", לכשנשאל אם חופש העיתונות כולל את החופש לשפוך שמן למדורה. "אף אחד לא אמר שהוא נחמד." אותו הילד ששומר על קשריו החברתיים דרך פייסבוק, מחלץ את עצמותיו בפעילות ספורטיבית או חווה דרך הפלייסטיישן חוויות שלעולם לא יוכל לחוות בעולם האמיתי עושה בחופש שלו את השימוש הנעלה ביותר, המתומצת ביותר של חופש: הוא עושה את מה שהוא רוצה.

אני לא מתיימר לייצג בשלוש-מאות ושלושים המילים הללו את תמצית החילונית, משום שלחילוניות אין תמצית פרט להיותה לא-דתית. אבל אם אני נשאל מדוע אני חילוני ומה עולם הערכים שאני יוצק לתוך התבנית הזו, זו תשובתי.

אני ספקן, אני אתיאיסט, אני ליברטנר, אני קוסמופוליטן, אני חופשי. אני חילוני.


ספיישל יום האישה הבינ"ל, עם אורח מיוחד!

היום בתכנית:

  • טרופיות אירוטיות!
  • פינת הפלאייר!
  • נצנצים!
  • ווינסטון צ'רצ'יל!
  • ראקון אמיץ!
  • ענבר שיכורה!
  • Inside Jokes!

להאזנה:

להורדה

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

  • Bella Ruse- Heart of Everyone
  • Stjepan Hauser and Luka Sulic- Smooth Criminal
  • Horrorpops- Rebel yell
  • Astrazz- The Jazz Woman
  • Sniper- The Lion (Want Your Cans)

ההמלצות של ענבר:

ההמלצה של יותם:

ההמלצה של ראובן:

 

הפודקאסט מובא בחסות "אטרף טורנטים".


המהומות בעולם הערבי השאירו את אזרחי ישראל מבולבלים. מצד אחד מוכרים להם שכל המהפכות האלה רעות להם מאוד משום שסופן הוודאי בשלטון איסלאמי קיצוני- מי שחונך מגיל צעיר ש"הערבים מבינים רק כוח" לא יטיל ספק בפרשנים שטוענים שהעם הערבי "לא בשל לדמוקרטיה"- ומהצד השני הם קצת מקנאים: אם הם יכולים, למה לא אנחנו?

הקנאה הזו מלווה בהרבה מאוד עלבון. במשך שנים מכרו לנו את העם הערבי כקבוצה נחשלת של פלאחים בורים שכל רצונם הוא בזריקת היהוּד לים, והנה הם קמים וזורקים מעליהם שלטון רודני. צבאות המדינות האלה מפגינים עמוד שדרה מוסרי מעורר קנאה בסירובם לתקוף את המפגינים, בעוד כאן מפגינים זוכים לכדורי גומי או לרימון גז בכינון ישיר לפנים. איך קרה שהצבא היהודי שדואג לחלק למגויסי הכפייה שלו פיסת קרטון עליה כתובים ערכים מצטלם רע יותר מהצבא המצרי? הרי אפילו להכין קפה כמו שצריך הם לא יודעים.

ועם הקנאה מגיעה התגובה האוטומאטית, האינסטינקטיבית. הצורך להוכיח שהנה, גם אצלנו יודעים להוציא אנשים לרחובות- לא משנה על מה. מחירי הדלק עולים? הפגנה. תמלוגי הגז נמוכים? הפגנה. מישהו מפגין על משהו שאנחנו לא מסכימים איתו? הפגנה, בטח שהפגנה. ובכל התארגנות כזאת יש כמה דבילים נמוכי מצח שמדברים על איך "צריך לעשות פה כמו מצרים" ו"לעשות לביבי כמו מובארק". כאילו שהבעיה היא נתניהו. כאילו שתחת ברק [חלחלה] או ליברמן [חלחלהזאורוס] יהיה פה יותר טוב.

חלק ממארגני ההפגנות אף קובעים לעצמם יעד של משתתפים, בניסיון שווא להיראות רציניים יותר- בלי לחשוב על ההשלכות ההגיוניות של מה שהם אומרים. קחו את הפגנת המאה אלף נגד הכיבוש, למשל:  נניח שיגיעו מאה אלף איש להפגנה הזו. נניח. זו הנחה שרחוקה מלהיות הנחה סבירה- להפגנות הסטודנטים נגד קצבאות האברכים הגיעו בקושי עשרה אוטובוסים, ושם דובר בנושא שפומפם בכל כלי התקשורת והיה בלב הקונצנזוס- אבל לשם הדיון, נניח שבאו והתייצבו מאה אלף ישראלים צלולים בנפשם ובריאים בגופם, מוכנים להראות לשלטון האכזר שגזרותיו עבור לא יעבורו. ובכן, אוכלוסייתה של מדינת ישראל מונה למעלה מ7.6 מיליון נפשות [לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף יולי 2010], מה שאומר שיחס המפגינים ללא-מפגינים עומד על 75:1- לרעת המפגינים! לא צריך להיות פרופסור למדעי המדינה בכדי לדעת שמנהיג שמעוניין לשמור על כסאו [ובמציאות הישראלית הנוכחית, זה כל מה שמעניין את "נציגי הציבור"] לא שש לפעול על סמך יחס שכזה.

וזה בהנחה שמנהיג כלשהו ישראל של היום בכלל שם קצוץ על הפגנות. ובכן- הם לא. אם דעת הקהל הייתה חשובה להם, הם היו פועלים לפיה מלכתחילה- אף אחד לא יקום ויאמר לי שנתניהו מאמין שהעלאת מחירי הדלק תגרום לפרצי אופוריה בקרב העם ולהמוני צעירות לשלוח לו מבטים שיגרמו ל"קלטת הלוהטת" להיראות כמו קלטת של אמנון יצחק. הוא לא. פשוט לא אכפת לו. ולמה שיהיה לו אכפת? הרי נושאים כלכליים מעולם לא עמדו על הפרק כשהגיעה השעה להכרעה מדינית- הישראלים ממשיכים להצביע אך ורק לפי פרדיגמת "איקס יחלק את ירושלים". ניסח זו היטב אחד המגיבים בבלוגו של יוסי גורביץ- הם מצביעים לביבי בגלל שהם שונאים את הערבים יותר ממה שהם אוהבים לאכול.

אבל הם ימשיכו להפגין, כי זה גורם להם להרגיש טוב עם עצמם. הם אקטיביסטים. הם פועלים. הם הלכו לקנות פיצ'יפקס במאה שקל בחנות בשדרות כשירו שם קסאמים כי "צריך ללכת לחזק אותם". הם חותמים על עצומות באינטרנט ומצטרפים לקבוצות בפייסבוק. הם ניפחו את מעגל האוננות הקבוצתית הזה שהם קוראים לו "הפגנה" למימדים כאלה שהם לא מסוגלים לראות שזה כל מה שהוא- חיבוק קבוצתי אחד גדול שלא עושה הרבה מעבר ללאבק את הביצים של המונגולי.
אבל לך תנסה לדבר בהיגיון עם מי שמקביל עליה של שקל שישים במחיר הדלק לשלושה עשורים של מחיה תחת שלטון רודני. לך תנסה לדבר בהיגיון עם מי שלא מוכנים לשמוע על קצבאות לאברכים אבל רוצים מדינה יהודית. לך, שוטה, נסה לדבר בהיגיון עם מי שרואים בדמוקרטיה גרסא מעונבת ל"הרוב קובע" מהשנים המוקדמות של בית הספר היסודי.

אולי הם יבינו, יום אחד. מקסימום, תמיד אפשר להפגין נגד כל ההפגנות האלה. כמו במצרים.


אחרי הפוגה של חודש, משימה מחתולו-של-תקרה מאחד מחדש את ענבר ויותם וגורם להם להחיות את הפודקאסט הטוב ביותר בצד הזה של שדרות!

היום בתכנית:

להאזנה:

להורדה

4chan is teh internetz

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

  • David O’Doherty- My Beefs 2010
  • קוואמי ונדב רביד- פראק יו
  • John Roderick w. Jonathan Coulton, Paul & Stom- The Commander Thinks Aloud
  • Team Unicorn feat. Seth Green- G33k and G4M3R Girls
  • JoCo Cruise Crazy Preformers- Sloop John B (The Beach Boys cover)

ההמלצות של ענבר:

ההמלצה של יותם:

לידיעת המאזין יובל בורשטיין: כן, אני יודע שמבטאים את זה פיצג'רלד ולא פיצ'ג'רלד. Sue me.

[כן, אמרתי שאני לא אעלה את זה לאייקאסט. אבל שרת האיכסון שלי מתנהג כמו, פארדון מיי פרנץ', כלבה מפונקת ומסרב לקבל את הקובץ או לאפשר אליו גישה. בתקווה, זה יפתר בקרוב.]

Meet Buck

בעל הבית

ממוחו הקודח של בעל הבית

שגיאה: ודא שחשבון Twitter ציבורי.

הזן את האימייל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפו אל 6 שכבר עוקבים אחריו