You are currently browsing the category archive for the ‘תלונות’ category.


בטקסט הזה של ניצן, שחולקת איתי מוסד לימודים [אם כי היא מתעקשת ללמוד במסלול עיתונות, או כמו שאני מכנה אותו בחיבה: "מסלול רעיית ממותות"], נתקלתי עם פרסומו לפני כשבוע. פניתי אליה בשאלה אם אכפת לה שאתן לפוסט הזה בית גם בפלטפורמה הזניחה שלי והיא נענתה בשמחה. הרי הוא לפניכם:

***

בשבוע שעבר התבשרנו על השקה חגיגית מבית רפא"ל, היוצרים של הלהיט "כיפת ברזל". שם הפלא החדש הוכרז בחגיגיות: "שרביט קסמים", כנראה השם המקורי "קלע דוד" היה כבד מדי ולא מספיק צבעוני לתיאור מערכת יירוט ארטילרית.

מערכת "קלע דוד" על כן השיגור שלה

רק לי זה מזכיר את הטיל של סורן מ"מסע בין כוכבים: דורות"?

הצלחת כיפת ברזל בהגנה על ערי הדרום מירי טילי גראד בשנה האחרונה הרשימה את מקבלי ההחלטות ורושמי ההמחאות. התוצאה: פיתוח מואץ אף יותר של מספר "שכבות הגנה" לשמי ישראל, במימון מיליארדי דולרים מתקציב קופת המדינה ומסיוע אמריקאי. לפי פרסומים בתקשורת, "שרביט קסמים" אמורה הייתה להפוך מבצעית החל מ-2015 אך כעת כבר צופים מוכנותה לשנת 2013. זו עתידה ליירט טילים בטווחים בינוניים עד ארוכים שמערכת "חץ" הקיימת תחשב שלא ליירט, רקטות כבדות ומטוסי אויב, וכן אמורה לספק הגנה מפני "איומים עתידיים". אין ספק: חשוב להיות מוכנים. עם זאת, המרוץ לפיתוח הגנה מיידית מפני התקפה שעוד לא קיימת טכנולוגית השאיר מאחוריו את הסיבה המוצהרת ליריית הפתיחה שלו.

העיר שדרות ויישובי עוטף עזה מונים עשרות אלפי תושבים. אלה נמצאים תחת מתקפה ארטילרית מתמדת כבר יותר מעשר שנים. זוהי שגרה אבסורדית של חיי אנשים מכל הגילאים, שלל העדות ומגוון מעמדות סוציו-אקונומיים. גורמים במערכת הביטחון מציינים כי מאז מבצע עופרת יצוקה פחת משמעותית ירי הקסאמים לעבר שדרות ויישובי עוטף עזה. אמנם כבר לא משוגרים 40 קסאמים ביום לעבר העיר – אך גם שיגור בודד בחודש משמעותי לתושבי האזור.

צבע אדום. צילום אילוסטרציה

הפסוק הלעוס "לא נגרם נזק ולא היו נפגעים" שחוזר בדיווחי חדשות על פיצוץ רקטה בשטחים פתוחים עושה עוול כל פעם מחדש – לשגרת החיים הנפיצה של עשרות אלפים, למצוקה פוסט-טראומתית שכופה זיכרונות קשים על רבים מתוכם. על המוכנות התמידית, המתח הנפשי והפיזי – דריכות בהמתנה לקול המתכתי של הפעלת מערכת הכריזה, ומיד אחריו קול הקריאה המוכרת – "צבע אדום. צבע אדום. צבע אדום". מאותו רגע יש לכולם 10 עד 15 שניות להגיע למקום מוגן, לא חשוב אם היו באמצע מקלחת, כמה ילדים עליהם לאסוף עמם ואפילו לא אם ביכולתם ללכת.

עמיר פרץ, תושב שדרות, היה זה שדחף בתקופת כהונתו כשר הביטחון את פיתוח מערכות ההגנה של רפא"ל. ל"כיפת ברזל", ידעו כבר אז, יכולת ליירט טילים בטווח של 4 עד 70 ק"מ מנקודת השיגור – טווח שלא כולל את שדרות ויישובי עוטף עזה. אז החליטה הממשלה להשקיע כמה מאות מיליוני שקלים במיגון בתים ביישובים אשר נמצאים בטווח של עד 4.5 ק"מ מהגבול. מבצע המיגון עדיין נמשך בחלק משדרות והיישובים הסמוכים, ועל שיטת הקבלנות שנבחרה לניהולו אפשר לכתוב עוד סדרת טורים שלמה. הנקודה הבולטת – במיוחד לנוכח מסע גיוס הכספים שנעשה על גב מצוקת תושבי הדרום – כיפת ברזל מעולם לא נועדה להגן על האזור מוכה הקסאמים. שם, עדיין מחכים לאיזו פייה שתעזור גם להם.

מודעות פרסומת

הבלוג הזה מוצא עצמו עוסק, לרוב, בדברים מדכאים להחריד ומדי פעם, נחמד לפרסם פה גם משהו מצחיק. יקירת הפודקאסט וגרסאת חוק 63 שלי [נפשית בלבד, פיזית אין בינינו שום דמיון], נמי לין פודוס [רקס] מספקת את ההומור להיום, במה שאני גאה לקרוא לו "פינת הניטפוק של נמי": סקירת כל שגיאות הכתיב, התחביר והעברית בטקסט כתוב. והפעם- "שיר של אש ושל קרח, ספר 1- משחקי הכס".

קריאה מהנה.

***

ב16 ליולי אחזתי בידיי את "משחקי הכס", אופוס, הוצאה ראשונה, שנת 1999, והתחלתי לקרוא.
בטעות הראשונה אמרתי "אה, טעות".
בטעות השניה, השלישית, הרביעית והחמישית אמרתי לעצמי בכל פעם "למה אני לא מסמנת את זה?!".
ואז התחלתי לסמן את זה. שבועיים וחצי אח"כ גמרתי את הספר.
להלן תעתיק כל דגלוני הסימון שהדבקתי בספר לפי הסדר. חלקן טעויות פירמוט, חלקן שגיאות הקלדה מביכות, וחלקם ניסוחים מוזרים שמעידים על תרגום גרוע בעליל או ש"סתם" נשמטה לה איזו מילת מפתח מהמשפט שהיתה מבהירה את העניין.
השתדלתי להדגיש את הטעות היכן שהיה אפשרי. כל ההדגשות שלי, כל ההטיות במקור.
לקראת הסוף כבר כל כך לא האמנתי שמשהו לא מקצועי כזה יכול לצאת מהוצאת ספרים שמכבדת את עצמה, שייתכן שראיתי טעויות היכן שלא היו. אלה מסומנות בסימן שאלה.
[דיסקליימר: חוק וישנה]

6. 203 פסקה לפני אחרונה
הוא לא הזכיר את אביו לעיתים קרובּות

7. 204 אמצע עמוד
ואת המלכה ואת המלך ותא הנסיך ג'ופרי.

8. 205 פסקה שלישית [ה-ה' לא מוּטה]
החורף הולך וקרב

9. 207 פסקה רביעית [חסר פסיק אחרי "מלחמה", לדעתי]
"בדיוק כך. זאת האחיזה. את לא מחזיקה גרזן מלחמה את מחזיקה -"

10. 241 שורה שניה
[..] והלם המהלומה חלף בזרועו כהחרבות התנגשו

11. 243 סוף פסקה שניה
רובּ האנשים מבכרים להכחיש אמת

12. 248 לקראת האמצע [ניסוח צורם]
שירי שתיה הוא למד בבית המרזח של אביו

13. 299 פסקה אחרונה
זה היה מהלך האפשרי היחיד.

14. 303 שורה שלישית
ישב מריליון הזמר [צ"ל מאריליון, כבכל המופעים הקודמים]

15. 307 פסקה לפני אחרונה [מרכאות אנגלית]
“אני סובר שזה דם סוס"

16. 308 שורה חמישית
גי'ק שוסף מאחור

17. 310 לקראת האמצע [ניסוח צורם. לא חבש?]
טיריון שם את הקסדה הגנובה שלו ולקח את הגרזן מברון.

18. 325 שורה שישית מהסוף [רווח מיותר]
[..] לעצום עיניים ולסיים את אשר התחלת "

19. 336 באמצע
וינטרפל רחוקה והבקעה מוגנת מאחוריה הריה, אבל נהרן[..]

20. 366 שורה שביעית
הוא את תיאון גרייג'וי צועק [צ"ל שמע]

21. 398 באמצע
אבקש מליסה ליווי עיר שחף [צ"ל לעיר]

22. 398 שורה אח"כ [ניסוח מוזר]
סר רודריק הוריק קמעה, אך לא להצטמרר.

23. 431 פסקה שלישית
סר ריימאן דארי אמר:. "סר אדמור[..]

24. 463 פסקה רביעית [רווח מיותר]
[..] החזרתי לו כגמולו, נד ".

25. 492 פסקה שניה [סגנון צורם]
מעכה החרב הארוכה שריון ועור ובשר. האיש על ברכיו צרח.

26. 496 שורה ראשונה
[הכותונת] התחתונה שלו החלה להתאדם.

27. 502 באמצע
"כולם היו חביבים ונעימים, הוד מעלתך, תודה שאלת"

28. 522 פסקה שלישית מהסוף [צ"ל אוב]
שד התנפל וחטף אותה בין שיניו

29. 530 אמצע פסקה ראשונה
[..]רובּ ירוק כל כך, עד הוא ודאי משתין עשב

30. 532 פסקה רביעית מהסוף [ניסוח צורם]
"אני אעזוב אותך. יש סירים שצריכים לקרצף".

31. 545 אמצע [הדגשה במילה לא נכונה?]
"אתה תשתה"

32. 546 פסקה שלישית
קראתי את איגרתו של אילריו [צ"ל איליריו כבכל המופעים הקודמים]

33. 546 באמצע [צ"ל העפר?]
תחת התלולית החלולה של עפר

34. 547 פסקה רביעית מהסוף
בשמים כוכבים לבצבץ.

35. 555 באמצע [סגנון צורם]
כך לא ייתכן.

36. 573 לקראת הסוף
"קום, סר באריסאטן" [צ"ל באריסטאן]

37. 593 באמצע [רווח מיותר]
" הלורד אבי יראה [..]

38. 597 פסקה אחרונה [רווח מיותר]
" הלורד אביך לא בא לכלולות.

39. שורה שלישית מהסוף [ניסוח צורם]
האישה הזאת שלי תעניק לי בן כעת חיה בעוד שנה, אני מוכן להמר.

40. 601 שורה רביעית [רווח מיותר]
" ואתה?"

41. 602 פסקה שניה
דייוון והייק חזרו אמש" [חסר מרכאות פותחות]

42. 612 אמצע [הטייה משונה]
כששיספו בחרב את נכדו האומלל של אחי ואת בנו

43. 613 פסקה שניה [צ"ל מחדש?]
ואילו האראחות והחיצים זרעו את הקרקע חדש והרוו אותה בדם.

44. 619 שורה שלישית [ניסוח צורם]
"לא חאל דרוגו צריך לחכות"

45. 629 שורה ראשונה [רווח מיותר]
" הלורד אבי היה קורא לזה עלבון

46. 643 סוף פסקה ראשונה [צ"ל שחר? "כוכב שחר" בכל המופעים הקודמים]
שקיבלה כוכב בוקר בגיל [..]

47. 668 שורה ראשונה
הפעמונים האלה קוראים להתאסף" [חסר מרכאות פותחות]

48. 668 באמצע
"פנו דרך ללורדים לבית רדוויין. [חסר מרכאות סוגרות]

מאז כבר הספקתי לשאול את "עימות המלכים" באנגלית. אני יודעת שהוא כבר תורגם ע"י יעל סלע-שפירו ונחשב טוב יותר, ואולי גם לא חסכו על הגהה, אבל החלטתי לעשות מאמץ ולנסות לצלוח את אלף עמודיו בשפת המקור.


כמו בכל שנה, עם בוא עלינו מצעד הגאווה, נשמעים קולותיהם של אלו אשר מתנגדים אליו- מסיבותיהם הדתיות [אלה בהמות אלה, עושים תועבה] מסיבותיהם השמרניות [מה הם צריכים את המצעד, למה ככה ברחוב, למה מול כולם, לא מפריע לי שיעשו מה שרוצים בבית] עווד. עיקר ההתנגדות היא נגטיבית; הקבוצות המתנגדות רואות בעצם קיום המצעד פגיעה בעקרונות חשובים להן. ההתנגדות הפוזיטיבית- זו שרואה חשיבות בקיום המצעד, אך לא באופן בו הוא מתנהל- היא כבר סיפור אחר.

"המצעד הרדיקלי" שיתקיים באותו היום ובתוואי זהה בחלקו למצעד הרגיל, הוא דוגמה מובהקת להתנגדות פוזיטיבית שכזו. אין לחשוד בו שמי ממשתתפיו מתנגדים לשיוויון זכויות לכלל האזרחים מבלי קשר לנטייתם המינית, ההתנגדות שלהם פונה פנימה, אל האופן בו מוגדרים ה"גאים" של מצעד הגאווה.
עכשיו, חשוב לומר כבר בהתחלה- יש לגישה הקווירית יותר מנקודה נכונה וחשובה אחת. עצם ההתייחסות לקהילה הגאה כ"הומולסבית" [או, בקרב חוגים מסויימים, להטב"ק] בעייתית בלשון המעטה משום שהיא עושה מעין רדוקציה של האדם לנטייתו המינית ותו-לא [שהרי אנחנו לא מגדירים פלוני כ"חבר קהילה ההטרוסקסואלית"] במקום שתתפס הנטיה המינית כחלק מהמכלול שהוא בן אנוש. ההתייחסות להטרוסקסואליות כ"ברירת מחדל" היא הגורם ללא מעט מההתנגדויות השמרניות [להתנגדויות הדתיות סיבות אחרות וקשות הרבה יותר לטיפול] ונכון וראוי לפעול לשינויה.

אבל, נכונות וחשובות ככל שיהיו הנקודות הללו, הן לא הבעיה במצעד הרדיקלי.

המצעד הרדיקלי* מבקש למצוא את השורש המשותף לדיכויים של זהויות שונות ולנהל מאבק על בסיס סולידריות בין אותן זהויות. המצעד מזמין אתכן לצעוד תחת הזהויות שלכן, מבלי להצטרך לעבד אותה או להציג אותה בגרסה קלה לעיכול. אנו פעילות להטבא"ק, בעלות ובעלי ברית, הרואות בסיס משותף בין זהויות אחרות ובין החוויה האישית שלהן של דיכוי. אנחנו מאמינים בכוח שבידיים שלנו, כשהן משולבות ביחד נגד הדיכוי.

דינג דינג דינג דינג דינג. מי יוכל לספור ולומר לי, ילדים וילדות, כמה באזוורדס נמצאו בפסקה הזו? אני אישית אוהב את "לצעוד תחת הזהויות שלכן, מבלי להצטרך לעבד אותה או להציג אותה בגרסה קלה לעיכול". המהפכה, כך נראה, צועדת על קיבתה. גם ההחלפה הבלתי פוסקת בין גוף זכר וגוף נקבה מהווה מופת לאינטרטקסטואליות פנימית, ממחישה את הקבלה של כל הזרמים והכיוונים ולעזאזל השפה התקנית- וור ווי אר גוינג, ווי דונט ניד שפה תקנית.

הבעיטה במוסכמות באשר הן מוסכמות נראית כמוטיב חוזר, ומגיעה לשיאה בפסקה הבאה:

כי המצעד העירוני צועד למען שוויון בין זהויות ולא למען השוני ביניהן. צעדה במצעד העירוני אומרת לצעוד בשביל המאבק להשתלבות במיינסטרים. כך שאם אתן מעדיפות שחרור על פני שוויון- בואו לצעוד במצעד הרדיקלי. אם אתם לא מוכנים לעוד מצעד של "אבסולוט ודורקס למען הזכות להינשא", ורוצים התנגדות – אתם מוזמנים.

יאא. אנחנו רדיקליים. אנחנו רוצים התנגדות, ולא רוצים גופים מסחריים. הכי אמיתי זה אנדדרגראונד. ועזבו שהגופים המסחריים האלה מספקים מימון למצעד, ועזבו שעצם העובדה שגופים מסחריים מצמידים את השם שלהם למצעד שעוסק בזכויות להטב"ק- לעזאזל, זה מופיע בגוף הטקסט כעקיצה- היא סימן לקבלה ציבורית הולכת וגדלה. אנחנו לא מוכנים לצעוד במצעד העירוני- לנו יהיה מצעד משלנו.
ולמי אכפת שכשמדובר על שיוויון, לא מדובר על שיוויון ערכי בין זהויות אלא על שיוויון זכויות- הפסקת ההבדלה בין אזרחים על בסיס נטייתם המינית. המצעד, אף מצעד, לא יכול לגרום לאנשים לקבל את קיומם של גאים וגאות בהבנה- את זה יש לעשות בחינוך- אלא מנסה להביא לשינוי במעמדם החוקי הנחות של אלו שנטייתם המינית שונה מזו ההטרוסקסואלית. אי אפשר להכריח אנשים לאהוב אותך; אפשר וצריך להכריח אותם להפסיק להפלות כנגדך. על זה צועד המצעד, לא על ניסיון קונספירטורי לעשות ממישהו משהו שהוא לא; זוהי גישה זהה לאלו אשר חושבים שקבלה ציבורית של להטב"ק תשנה את נטייתם המינית של סטרייטים. האם זו סירת הבורות שהמצעד הרדיקלי מעוניין לשבת בה?

אבל כל זה, כל זה, מתגלה כחסר חשיבות כשמתחילים לקרוא את הפסקה הבאה:

כשהמצעד הממוסחר של עיריית ת"א יפנה ימינה מבוגרשוב לבן-יהודה, יפנה המצעד הרדיקלי שמאלה. במצעד נציין התנגדות, סולידריות, שחרור ומחאה.
הצטרפו, אם אתן מאמינות בסולידריות בין זהויות ושהבסיס לדיכויים שונים הוא אותו הבסיס. קחו את השלטים שלכן, את החברים/ות, את כל האומץ והזעם והאהבה שבכן, ותפנו איתנו שמאלה.

במשפט "כשהמצעד הממוסחר של עיריית ת"א יפנה ימינה מבוגרשוב לבן-יהודה, יפנה המצעד הרדיקלי שמאלה" מתגלה המצעד הזה בכל האג'נדה ההיפסטריות-חתרנית שלו; המצעד הראשי ממוסחר*, הוא של עיריית תל-אביב שהיא נציגות הרשע עלי אדמות. אנחנו לא נפנה איתם ימינה, אנחנו נפנה שמאלה- ואת האורגזמה הפוליטית שקיבלו מארגני המצעד מצירוף המקרים הזה ניתן רק לדמיין-כי אנחנו מאמינים בסולידריות בין זהויות. שזה לגמרי שונה משיוויון בין זהויות. אם אתם צריכים שיסבירו לכם למה, אתם לא תבינו. אנחנו גם מאמינים שהבסיס לדיכויים שונים הוא אותו בסיס. איך זה קשור למצעד נפרד? לא יודע, אבל זה נשמע טוב. גם הדיבורים על אומץ וזעם ואהבה נשמעים טוב, לא?

ויש תרגום לערבית ולרוסית ולאנגלית- אבל לא לאמהרית, כי שם בטח אין להט"ב- ויש הסבר על פירוש המילה "רדיקלי", כי you've probably never heard of it. ויש להיות נפרד לשם הלהיות נפרד, כי זה הרי הפחד שנידף מהטקסט הזה: לא הפחד מלהיות כמו כולם אלא הפחד שיחשבו שאתה כמו כולם. אז צריך לבעוט בכוח גם במי שתומך בך, כדי שידע כמה אתה רדיקלי ושונה ומיוחד. ואם זה מרחיק מעליך אנשים, נו שויין- זה רק מוכיח כמה אתה מיוחד.

וחלילה שלא יהיה שיפור. נגד מי נילחם אז.

*לפני המון שנים, כשהייתי צעיר ותמים ופעיל בקהילת ההיפ-הופ הישראלית, "ממוסחר" היתה הקללה הנוראה ביותר שיכולת לומר למישהו. נחמד לדעת שפוצים יש בכל מקום ושהם לא מגבילים את עצמם לוויכוחים על האם או לא לגיטימי לעשות פרסומת לשוקו קרלו.


לא צריך שתיתנו לי כלום. בחיי. שוק חופשי אמרתם. שוק חופשי כמו שוק חופשי, ורגולציה זו מילה גסה של קומוניסטים מטונפים כאלה שמפרסמים מודעות אבל על סטאלין. אני  לא קומוניסט, מעולם לא הייתי; אולי ליברטנר ובזמן האחרון חושש שגם זה לא. אז בואו ונעשה לכם חיים קלים: לא רוצה שתיתנו לי כלום שאתם לא רוצים לתת.

לא רוצים לשלם למתמחים כמו לבני אדם כדי שתהיה פה רפואה ציבורית ראויה לשמה? אין בעיה. אל תשלמו. אתם תתנו לרפואה הציבורית להתנוון ולמות לטובת הרפואה הפרטית, ואני אפסיק לשלם מס בריאות. הולך? איך לא ילך, הכי פר שבעולם.

לא רוצים לתת משטרה כמו שצריך? ולא, משטרה שאומרת לך "אין מה לעשות בקשר לזה", משטרה שלא שולחת שוטרים לפריצות כי "ככה זה, בטח נרקומנים", משטרה שדורשת שתפקסס לה אתה דו"ח אירוע, כאילו למי יש פקס בבית, זו לא משטרה. בטח, גם הם גילו שהתוספת לשכר שלהם, שהופיעה כמה מפתיע איך שצמחו האוהלים הראשונים, היא יותר מקסם שווא ממציאות. בקיצור, לא רוצים לתת משטרה? אל תיתנו. גם את זה, בבקשה, להוריד לי מהמיסים. ותורידו את הסכום הנכון, כן? אני אבדוק, כמו בחשבוניות של הסלולר.

לא רוצים לתת ביטחון? רוצים להמשיך לבנות התנחלויות התיישבויות סלע-קיומנו-חלק-מארץ-ישראל-השלמה-לך-תפנה-את-שייח'-מוניס, להמשיך לשלוח את הצבא לשמור על מתנחלים מתיישבים אזרחים-אקס-טריטוריאליים שמנסים לפגע בו? לא צריך. לא צריך אמרתי! עזבו, אל תעשו בושות. לא צריך. רק עשו טובה, בטלו את הסיפור הזה של גיוס חובה ומילואים וכאלה. פייר זה פייר, כן? ואם אפשר גם, מספיק עם האינדוקטרינציה הצבאית בבתי ספר. דפקתם לאנשים את המוח כל כך עד שהם בוכים שלא מספיק להם השלוש שנים של חרא שהם יאכלו, הם רוצים גם את האקסטרא חרא של הגדנ"ע. תעזבו ת'ילד, בחייכם. אה, וגם את תקציב הביטחון להוריד לי מהמיסים בבקשה. אה, והגידול בתקציב הביטחון שהוכן בשביל אירועי האלימות של ספטמבר שלא היו? אפשר גם את זה בבקשה? בלי שוטף פלוס שכחתי, אם אפשר. את הכסף ביד בחזרה.

לא רוצים לדאוג לדיור ציבורי, או לכל הפחות לפיקוח כלשהו על שכר דירה כמו שיש במלא מקומות בעולם? לא רוצים לעשות משהו עם הריכוזיות במשק, עם תיאום המחירים, עם העובדה שכל סופר פה יקר פי שניים מהאלה של היוקרה בחו"ל? לא רוצים להפסיק את המונופול הארור הזה של הדת על יחסי האישות, כאילו שעיסקו של מישהו עם מי אני מעוניין לבלות את חיי וכאילו יש לכוח עליון ערטילאי עם כמה השגות קולינריות משונות מילה בעניין? לא צריך. אל תיתנו. לא רוצה בכוח, נשבע. אבל כשאקם ואלך, אל תעשו להורים שלי פרסומות של רגשי של הבת שלו לא תדע מה זה חנוכה והבתזוג לא תכיר יזכור והבן שלו יקרא לו דדי ולא אבא והוא לא יתייחס כי הדדי היחיד שהוא מכיר זה אחד מרחובות שמצייר קומיקס ומה פתאום לפגוש אותו בקנדה או באוסטרליה עכשיו. כאילו ההורים שלי לא יודעים שהדבר היחיד שפחות סביר משהילדים שלי ידעו על יהדות זה שהם ידעו על דת אחרת. כאילו שחסר לי מוות בשביל זהות לאומית. כאילו אני צריך זהות לאומית. ובטח שאל תשתמשו בשביל הפרסומות האלה בכספי מיסים. אני יודע, רק על כסף אני מתלונן, אבל ככה זה קפיטליזם של שוק חופשי לחלוטין. למה לתשובה ולדנקנר מותר ולי אסור?

לא רוצים לתת, אל תיתנו. אבל תפסיקו לקחת, בחיי.


אני סטודנט בשדרות, מסיים עכשיו שנה שניה. יש לי עוד ארבע וחצי עבודות להגיד בחודש הקרוב, ועכשיו אני גם צריך למצוא דירה חדשה. למה? כי שכרתי את הדירה שלי מחבורה של קופים בחליפות, מסתבר.

הבניין בו אני גר, שמכונה ביוהרה רבה "פרץ סנטר", שוכן במיקום מצויין עבורי: מעל סופרמרקט, עשרים דקות הליכה מהמכללה- תענוג. כלומר, היה תענוג אלמלא הוא היה מנוהל ע"י דבילים שלא הייתי סומך עליהם לשרוך את הנעליים בבוקר. הבניין נבנה במקור בתמיכת משרד הקליטה במטרה לשכן עולים וקשישים מועטי יכולת. אך כשנסתיימה הבנייה, בשנת 2004, המצב הבטחוני היה כזה שההיענות למגורים בשדרות היתה נמוכה; משרד הקליטה אישר לחברת פרץ בוני הנגב לשכן בדירות סטודנטים. אחד מהסטודנטים המדוברים הוא עבדכם הנאמן.

רוב הזמן המגורים היו אידאליים: המיקום נוח, ופרט למכוניות הצופרות ממגרש החניה שלמטה ולחנות הבגדים שמנגנת מוזיקה מחורבנת בווליום לא הגיוני מעבר לכביש- לא דברים שאפשר להתלונן עליהם להנהלת הבניין, כמובן- לא היו צרות עם הדירה.

לפני שמונה חודשים פנה משרד הקליטה לחברת פרץ בוני הנגב בטענה שישנה דרישה לדירות ועליהן להקצותן לעולים וקשישים מועטי יכולת. מאותו רגע ועד היום בשעה ארבע לא נאמר לסטודנטים על כך כלום- בתחילה נאמר שחוזים יחודשו ב15 ליוני, ומאז הם דוחים את מועד החידוש בשבוע כל פעם בתירוצים שונים ומשונים, תוך הבטחה ש"השם שלך ברשימה" ו"אף אחד לא יפונה מהדירה"- זאת למרות שהחוזים תמו ב31 ליולי.

בשבוע שעבר קיבלתי שתי שיחות מנציגת פרץ בוני הנגב בהן היא אמרה שתיצור איתי קשר בימים הקרובים לצורך חידוש חוזה. היום, כשהגעתי חזרה לדירה אחרי סופ"ש אצל ההורים, פגשתי חבר ללימודים שעבר לגור בדירה מולי- לא חידוש חוזה, חתימת חוזה חדש. לי, לעומת זאת, הוחלק מתחת לדלת הדירה הדף הבא:

ההודעה הזאת הוחלקה מתחת לדלת הבית שלי. את ההגינות הבסיסית של להתקשר ולהודיע לי שאני אמור לפנות את הדירה תוך 72 שעות לא היתה להם, וזה עוד אחרי שבמשך חודשיים הם מושכים אותי ואת שאר הדיירם משבוע לשבוע בהבטחות שהם יודעים שלא יתקיימו. האחראית על הדירות אמרה בעצמה, כשהתקשרתי לצעוק עליה, שהם קיבלו את ההנחיה ממשרד השיכון בסוף השבוע שעבר- אז איפה הם היו עד עכשיו? למה להחכות לרגע האחרון ואז לשלוח אנשים לחפש לאן להעביר את הדברים שלהם תוך שלושה ימים?

לכו תזדיינו, פרץ בוני הנגב. פשוט… לכו להזדיין.

בעל הבית

ממוחו הקודח של בעל הבית

שגיאה: טוויטר לא הגיב. בבקשה המתן כמה דקות ורענן את הדף.

הזן את האימייל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפו אל 6 שכבר עוקבים אחריו