You are currently browsing the category archive for the ‘סדרות טלוויזיה’ category.


אין יותר מדי דיבורים השבוע, עקב הצינון הקל שתקף אותי באכזריות וללא התגרות. בחיי, שמישהו ישלח משקיפי או"ם לחקור את העסק הזה.
ד"א, כל הקטע הזה של "הו שלום, אני בלה בלה ואתם מאזינים ליאדה יאדה יאדה"? זה נקרא באמפר. אני אשמח לקבל כאלה ממאזינים או מפודקאסטרים אחרים [ואפילו אשמח להקליט כמה כאלה בעצמי]. המייל שלי מופיע בדף ה"אודות" ממש פה למעלה.


להורדה- הקליקו כאן.

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

Thee Merry Widows- Death City USA
Tom Jones- Burning Hell
Horrorpops- Thelma and Louise
Jonathan Coulton- Mandelbrot Set
Still Nameless- New
Paul & Storm- The Pirate's Feast

אייקון מהנה!


פודקאסט שבוע אחרי שבוע?! What sort of witchcraft is this?!
כל השירים [פרט לאחרון, שמוקדש לאיש הנחמד הזה] מוקדשים לחברה שלי, ונלקחו [פרט לג'ונת'ן קולטון] מהאתר הנפלא www.archive.org, שמרכז בתוכו הררים של מידע דיגיטלי חופשי מזכויות יוצרים. עבור חזיר מידע שכמותי, האתר הזה הוא מכרה זהב.


להורדה- הקליקו כאן.

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

Hazzan Avinoam Sharon- Be-Rosh Ha-Shana (from the Netaneh Tokef of the Rosh HaShana service)
Leonard Cohen- Everybody Knows
Jonathan Coulton- Famous Blue Raincoat
Tom Lehrer- Elements
Leonard Cohen- Hey, That's No Way To Say Goodbie
Bob Dylen- Desolation Row

שיהיה לכולנו חג שמח, עד כמה שאפשר בהתחשב בהתחשב בחג [:


שבתי, רק על זה חשבתי, רק על להקליט עוד תכנית לקהל המאזינים הנאמן שלי.
טוב, נאמן-ish.
התכנית של היום מכילה את כל מה שאתם אוהבים- מוזיקה, פוסט מצויין על חוק היובש, אנשי דומינו ראלי וכמובן- טקסט עם הרבה לינקים. זה מודרני, טקסט עם הרבה לינקים.

להאזנה:

להורדה- הקליקו כאן.

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

סילאן- חופש סופי
Plugs- Le Primate Qui Parle
Neocreeps- Fallen Star
Les Vieilles Salopes- L'amnesique
Jonathan Coulton- Re: Your Brains

תכנית זו תשמיד את עצמה בעוד חמש שניות.

Plugs- Le Primate Qui Parle


מי זה המגיח לו מן הזריחה, רוכב על סוס משל היה אייזיאה מוסטאפה ונושא את אקדח הפודקאסט שלו מחוץ לנדן, שלוף ומוכן להנחית מנה גדושה של בדיחות בינוניות על כל מי שמעז להאזין לו?
דאט'ס גורראם מאדארפאקינג רייט- חיות אחרות, זה מי. יש מוזיקה טובה, יש אנקדוטות, יש מה לעשות. קדימה.
צ'ופ צ'ופ.

להאזנה:

להורדה- הקליקו כאן.

I'm an aweful person, I know.

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

Sean Fournier- Broken Stereo (Acoustic Version)
After The Ice- It Happens All The Time
NanowaR- Intrue & Metal-La-La-La
Juanitos- Sai-K-Delic Party
Mike Phirman- Indie

ובקרוב- נחמד.קון!


פודקאסט ראשון מאז המעבר והאיחוד!
אנדר חדש! פינה חדשה! אותו מנחה משעמם!

להורדה והאזנה- לחצו כאן.

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

Brad Sucks – Fake It
Jonathan Coulton- Over There
Mike Phirman-  The Old Me
Shearer – Ordinary Man
Hard 'n Phirm- Not Illegal

עוד בתכנית: ויקינגים, תפוחים, סטודנטיות, סיינטולוגיה וציצים!

היי, תראו- עונה חדשה לחתולי הרעם!


הו-הא, כמה שהרשת סוערת וגועשת סביב היסטריית האח הגדול. הדחתה של מעיין חודדה פילחה את קהל הצופים של התכנית לשני חלקים, להם נקרא מעכשיו "אוכלי הבוטנים" ו"אוכלי הבננות" [כן, צופי האח הגדול, אני משווה אתכם לבבונים. עם הבבונים סליחה].
אוכלי הבוטנים מוחים בקול גדול על סילוק האלמנט המעניין היחיד מהבית בעוד אוכלי הבננות צוהלים ומוחים רק על הזמן שלקח עד שההפקה שלפה את הראש מבין פלחי העכוז של עצמה ופטרה את המרקע מעונשה של זאת. הפורומים כמרקחה, צואה נזרקת מצד לצד [בבונים, אחרי הכל] ולכל שני יהודים, כפי שאומרת הבדיחה הישנה, יש שלוש דעות.

על מה ההתקדות פה? על צעירה בהמתית ומגעילה שעושה ככל העולה על רוחה ובטוחה שמגיע לה מה שהיא רוצה. ומי אשם בזה?
אנחנו. מעיין חודדה היא דוגמא למפלצת שנולדת מההתעלמות שלנו מהתנהגות אנטי חברתית בגיל צעיר.
כל ילד רועש באוטובוס שאנחנו לא צועקים עליו (או חובטים בו, במקרים קיצוניים) יגדל להיות חייל מתעלל או צעיר שדוקר במועדונים או סתם בהמה אלימה וקולנית.
כל ילד שאנחנו לא מאיימים עליו שנזרוק לו את הסלולרי לבור הביוב הקרוב אם לא יפסיק את המוזיקה הארורה הזאת באמצע הרחוב, כל ילד שמרעיש מתחת לבתים בשלוש בבוקר, כל ילד שלא לומד התנהגות נאותה בחברה מתורבתת- הם הנהגים שיחתכו אתכם וישלחו אתכם אל התעלה בצד הכביש, הן האמהות שתרביצנה למורה שהעזה לצעוק על הילדים שלהן, הם הבוס [או הקצין, אם להישאר אקטואליים] שיכפה את עצמו על הכפופות לו.  כי אף אחד לא אומר להם לא. אף אחד לא מסביר להם שיש דרכי התנהגות שהן מקובלות ויש כאלה שלא. כל צעקה או חבטה שנחסכת מהילדים האלו היא הזרע שיצמח לקטטה מחוץ למועדון, כי ילד שלא אומרים לו "לא" יחשוב שזה לגיטימי לחלוטין להכות למוות מישהו שהסתכל עליו לא יפה.

מעולם לא הסתרתי את סלידתי מהשם שנבחר לתכנית. "האח הגדול" הוא בעיני תמרור אזהרה, משהו שיש להישמר מפניו- לא משהו שיש לשאוף אליו. הבחירה האומללה בשם, זילות המונח והפופולריות הגואה של התכנית לא יכולות לבוא בעיתוי מתאים יותר לאור ה"חירויות" שמצטמצמות מדי יום ביומו, בעוד אנשים שועים אחרי טקטיקות ההפחדה שמיישמים עליהם הממשלה התקשורת והחרדים. העתיד העצוב בו אנו שוכחים את דבריו של בנג'מין פרנקלין ומקריבים את זכויותינו תמורת ביטחון לא רחוק; נשב בסלון, נצפה בשעשועון "בחירתה של סופי" ונתבונן בפניו של מאיר שטרית מביטות עלינו מכל כרזה, כשמתחתיהן המילים:
"מלחמה היא שלום
חירות היא עבדות
בערות היא כח

יא פרידמנים."


אפתח, אם יותר לי, בווידוי.
ג'ון סטיוארט, מנחה הדיילי שואו, הוא פחות או יותר הסיבה שאני ממשיך להיות סטודנט לתקשורת. הוא מצחיק, הוא עומד על עקרונותיו והוא אף מראיין מוצלח מאוד כשהמצב דורש התנהלות רצינית יותר. אחרי הדיסקליימר הזה, אפשר לגשת לנושא:

בתכנית הדיילי שואו של אתמול [29.10.09] התארחו ד"ר מוסטפא ברגותי, מזכיר מפלגת "היוזמה הלאומית הפלסטינית" ואנה בלצר, יהודיה אמריקאית ומחברת הספר Witness in Palestine. במהלך הריאיון [אותו ניתן למצוא במלואו באתר הדיילי שואו: חלק ראשון וחלק שני] נטענו כמה טענות שניתן להגדיר כ"פחות ממדוייקות", כמו הטענה שהכיבוש הישראלי הוא הארוך ביותר בעת המודרנית [אני מאמין שההודים סבלו כמה שנים יותר תחת הבריטים] וברבוריה של בלצר לגבי היהדות שאני לא מופתע שנכתכו ברובם מהריאיון ששודר בתכנית, אבל לא זו הבעיה בריאיון הספציפי הזה.

הבעיה היא שבלצר לא שייכת לדיון.
לו היה מדובר על הסכסוך האמריקאי-פלסטיני, היה מקום לשמוע את דעתה. לו היה מדובר על הסכסוך היהודי-פלסטיני, היה מקום לשמוע את דעתה. אבל מדובר פה בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובלצר אינה ישראלית. היא אינה שייכת לדיון כמו שאני איני שייך לדיון על המתיחות בין הודו לפקיסטן, וטענותיה שישראל לא עומדת בסטנדרטים בינלאומיים של הומניות נראות יפה מאוד לאור 8 וחצי השנים שארה"ב, המדינה שבלצר כן אזרחית שלה, נמצאת בעירק ללא שום סיבה נראית לעין. הדת אליה את שייכת [לא באדיקות מיוחדת, אם חליפת המכנסיים, השיער הפזור והמחשוף הם רמז כלשהו] לא מקנה לך זכות להתערב בעיניינה הריבוניים של מדינה בצד השני של האוקיינוס.

קרדיט ינתן לדיילי שואו, על מפיקיה, כותביה והמגיש הסופר-מוכשר שלה על הנסיון להביא את שני הצדדים לדיון, רק חבל שהביצוע היה לוקה בחסר. מצד שני, בלצר גרמה לי לאנטיגניזם חמור כל כך שמצאתי את עצמי מסכים עם דיעותיו של ברגותי [שהוא, אגב, הקול השפוי יחסית בממשל הפלסטיני וקורא להתנגדות בלתי אלימה]. אולי זה היה כל הרעיון.

*במקור הכותרת היתה "שמרי את האף היהודי הארוך שלך מחוץ לעסקים שלי", אבל אז חשבתי על זה והבנתי שהבעיה היא לא ההתעסקות בעסקים שלי, היא הדחף הזה להתערב בחייהם של אחרים באופן כללי. זהו נגע שראוי להכחיד מקרבנו ויפה שעה אחת קודם.


Castle

הרומן שלי עם "קאסל" [הידעת? כשכותבים על סדרה שאוהבים, חייבים לפתוח במשפט "הרומן שלי עם…" אחרת זה לא נחשב] התחיל כשחבר זרק כבדרך אגב משפט על הסדרה החדשה של ניית'ן פיליון. פיליון הוא גיק מהסוג שגיקים אוהבים לאהוב. הוא שיחק באפי, כיכב בפיירפליי והשאיר את חותמו עם השורה הבתי נמנעת "The hammer is my penis" במיני-סדרה הוובית ד"ר הוריבל. בנוסף לזה הוא גם דובב בHalo 3 [דמות שנקראה סרג'נט ריינולדס. איך שאני אוהב קריצות שכאלה, בחיי] ובHalo: ODST.

הסדרה עצמה מספרת על סופר גרוש, יהיר, עשיר ומקושר שמצוות עצמו לבלשית משטרה עליה הוא מבסס את הספר הבא שלו. מעין גרסא טלווזיונית מודרנית לסרט "בלש מהסרטים" עם מייקל ג'יי פוקס טרום פרקינסון וג'יימס וודס טרום פמילי גאי. יש שם רמיזות למתח מיני  בין ריק קאסל [פיליון] לבין הבלשית קייט בקט [השחקנית סטנה קאטיק] שלא מוצו עדיין בעונה הראשונה של הסדרה, יש יש שם את אלקסיס, הבת של ריק, ג'ינג'ית חנונית ומגניבה [מולי קווין] ואין שם את ג'יימס וודס, תודה לאל.
כל זה טוב ויפה, אבל לא התכנסנו כאן בכדי לדבר על הסדרה- אלא על השיווק הרשתי שלה.
איך שומרים על ההתעניינות בסדרה שנמצאת בין עונות כאלה? מנצלים את הרשת. ואיך מנצלים את הרשת? בחוכמה.
לא משחקים אותה שאול ובניו ומציפים פורומים, לא משלמים ל"יחידות באזז צעירות" שיכתיבו פוסטים מגניבים ותומכים ולחלוטין-ללא-תמורה-בחיי-נשבע-הטלוויזיה-זה-מצאתי-ברחוב [הם מגעילים אותי כל כך שאני מסרב אפילו לתת אליהם לינק], לא מצלמים סרטונים בהם "במקרה" תופסים את מתן וילנאי לוקח שקית קפה.
מה שABC כן עשו היה למנף שני כלים רשתיים מאוד חזקים פייסבוק וטוויטר .יש לנו פרופיל של ריק קאסל בשני השירותים האלה שמתעדכן בתדירות שלא מביישת אדם רגיל [כולל תמונות ואינטראקציה עם בני אדם שמגיבים ומוגבים בחזרה] וכל זה בלי להזכיר שמדובר בסדרת טלוויזיה. ריק [ואלקסיס, שמתחזקת לו את הפרופילים בהיותה יותר מעודכנת טכנולוגית ממנו] שולח טוויטים תוך כדי חקירה של מקרים [שלא מופיעים בסדרה], מקבל הצעות לפיתרון מעוקבים בפייסבוק ומתבדח בהומור פיליון-י טיפוסי כל כך שלפעמים קשה לזכור שמדובר בדמות פיקטיבית ולא באדם אמיתי.

אז אמנם מדובר בכותב צעיר שתפקידו הוא לשמור על הבאזז מסביב לרוחה של הדמות בזמן שאנחנו מחכים ל21 לספטמבר, מועד שובה של הסדרה, אבל תחושת הTINAG ["זהו לא משחק", מונח מתוך משחקי מציאות אלטרנטיבית] חזקה כל כך שהצופה/עוקב מחייך לעצמו ונמנע מלשבור את האשליה.
כי לא מדובר פה בזלזול באינטיליגנציה של הצופה, לא בלדחוף מוצרים ופרסום בכל מחיר. מדובר באנשים שמכירים את קהל היעד שלהם ויודעים איך לדבר איתו, איך לשמור עליו מעוניין. בין זה לבין חוברת ההתגוננות מפני הזומבים שנשלחו טרום יציאת הספר "מלחמת העולם Z", אולי יש עתיד לדבר הזה שנקרא שיווק רשתי. רק צריך לנפות ממנו את כל העלוקות.

בעל הבית

ממוחו הקודח של בעל הבית

הזן את האימייל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפות ל-6 עוקבים