You are currently browsing the category archive for the ‘כללי’ category.


זרם התודעה, בן אדם. זרם התודעה.

היום בתכנית:

להאזנה:

להורדה


השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

  • Jake Shimabukuro- While My Guitar Gently Weeps
  • Ahmed and the Plasterers- Anu Machrizim Bazot
  • SH- California Dreamin (REMIX)
  • Jonathat Coulton, John Hodgman & John Roderick- Tonight You Belong To Me (JoCo Cruise Crazy)

ההמלצות של יותם:

ההמלצה של ענבר:

קולולוש!


[דיסקליימר: זהו פוסט גיימינג. מי שבא לכאן בשביל פטפוטי זעם חסרי פשר או פודקאסט עמוס הומור דלוח- אני מבטיח לחזור לתבנית בהקדם.]

לקרוא את המשך הרשומה «


לקרוא טוקבקים זה כמו להרים את האבן הגדולה שהיא החברה הנורמטיבית ולראות מה זוחל מתחתיה, מעין ההצצה אל הביבים של תרבות השיח שמביאה עמה דיכאון עז לאנשים חושבים ולאובדן תקווה לעתיד המין האנושי. ראו בזאת אזהרה לתוכן שמובא בפוסט זה, שכולו ריכוז הודעות מקבוצת פייסבוק בת כעשרים-ושתיים אלף חברים [נכון לכתיבת שורות אלה]. כפי שחברי הקבוצה מציינים, עם הגעת תאריך היעד של האירוע הקבוצה, על תוכנה, תעלם [עד כמה שדברים נעלמים באמת בעידן פייסבוק וארכיבאות הרשת, אבל מילא]- ואת זה אני לא מוכן לקבל. האנשים המצוטטים כאן למטה כתבו את אשר כתבו בקבוצה ציבורית פתוחה, תחת שמם המלא [פרט למספר, ששם הפורפיל שלהם הינו כינוי], וראוי שדבריהם ישמרו כעדות לבחילה שהם מעוררים.

אני חש בושה בדברים שנכתבים שם. אולי, יום אחד, לכשייגגלו המגיבים את שמם, הם יתקלו בדברים האלה- ואולי יתביישו מעט גם בעצמם.

הקריאה, כאמור, על אחריותכם.

"…Immigrants, Muslims, terrorists, homosexuals, disease ridden degenerates. They had to go. Strength through unity, unity through faith."

***

לקרוא את המשך הרשומה «


תכנית מיוחדת, עם שבעים ושלושה יותר אחוזי עייפות!

היום בתכנית:

  • לעג לרש!
  • נינג'ות חרדיות!
  • ג'ון אוליבר!
  • פורים!
  • סט. פטריקס!
  • זנגיף קיד!

להאזנה:

להורדה

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

  • Juanitos- Do The Cobra
  • Jefferson Starship- White Rabbit (Live at Ridgefield Playhouse)
  • Pete Vyler- Double Spiral Snake
  • Paul and Storm- The Ballad of Eddie Praeger
  • Amanda French- All My Internet Friends

ההמלצות של יותם:

ההמלצה של ענבר:


בפוסט "קול קורא" פנה שלום בוגוסלבסקי [המצוין] אל קוראיו החילוניים וביקש מהם, כניסוי מחשבתי, לכתוב טקסט קצר שיענה לשאלה "מה עושה אותי חילוני". התלבטתי רבות אם לכתוב לפרויקט הזה, משום שאני לא בטוח שאני רואה עצמי כחילוני- לא לפי ההגדרה שעולה מהפוסט המקורי. עם זאת, אחרי שחשבתי קצת על הנושא, גיבשתי מספר מסקנות. הנה הן לפניכם.

[חשוב לציין ששלום ביקש במיוחד להימנע מטיעונים כגון "אני חילוני משום שאני לא דתי". לצערי, אי אפשר להימנע מהם לחלוטין- ההגדרה של המילה "חילוני" היא "לא דתי" ולכן יש גבול כמה פלפולים סמנטיים אפשר לפלפל לפני שנופלים בפח הזה. למרות זאת- אני מבטיח להשתדל.]

  • אני חילוני משום שאני לא מאמין בסמכות אבסולוטית. קראו לי פוסט-מודרניסט [אבל לא בפני, בבקשה], אבל אני לא מקבל את התפיסה לפיה ישנה אמת אחת "אמיתית" שעל כולנו לציית לה או שיבולע לנו. אני מקבל או דוחה רעיונות על בסיס רציונאלי ושקלול התרומה לי ולאחרים, ולא על בסיס הסמכות שמעבירה לי אותם. אני חילוני משום שאני ספקן.
  • אני חילוני משום שאיני יהודי [מצטער על השלילה, שלום, אבל כמו שאמרתי- אי אפשר להתחמק ממנה לחלוטין]. אני רואה בעצמי אתיאיסט חסר-דת לחלוטין, משום שאין לי צורך בה- וככזה אני משתייך, באופן אוטומאטי, למחנה החילוניות.
  • אני חילוני משום שאני ליברטנר ומאמין שלאדם באשר הוא שמורה הזכות לעשות ככל שיחפוץ, כל עוד הוא לא פוגע באחרים. פרופסור ברנרדו לה-פז, מגיבורי הספר המצוין "עריצה היא הלבנה" הגדיר זאת בתור "אנרכיזם רציונאלי" בכך שהוא מקבל את החוקים אשר מקובלים עליו ודוחה את אלה שלא, ומכיר בכך שהמוסר והאחריות קיימים אך ורק בלב האדם.
    No gods or kings- only men.
  • אני חילוני משום שהערכים בהם אני מאמין תואמים ברובם את ערכי ההומניזם [פרט לאמונה שכל בני האדם טובים מטבעם]- וסותרים את ערכי הדת. האופן בו אני תופס את העולם ואת היושבים בו כישויות שוות-זכויות מחייב אותי למידה מסוימת של קוסמופוליטיות, וזאת בתורה, בעיני, אינה עולה בקנה מידה אחד עם תפיסה שאינה חילונית.
  • ולבסוף, אני חילוני משום שאני חופשי- בדיוק באותה מידה שאני חופשי משום שאני חילוני. שלום מציין בפוסט שלו שכשנשאלו מה הם עושים עם החופש שלהם, ענו ילדים מביה"ס חילוני נחשב שהם משחקים כדורגל ופלייסטיישן או גולשים בפייסבוק. ובכן, מה רע בזה? חופש, אם תורשה לי פראפראזה על אותו ציטוט מפורסם, הוא לעולם לא להצטרך להצדיק את מה שאתה עושה איתו. "זה החופש עבורך," אמר אוטו שריק בספר "Thud!", לכשנשאל אם חופש העיתונות כולל את החופש לשפוך שמן למדורה. "אף אחד לא אמר שהוא נחמד." אותו הילד ששומר על קשריו החברתיים דרך פייסבוק, מחלץ את עצמותיו בפעילות ספורטיבית או חווה דרך הפלייסטיישן חוויות שלעולם לא יוכל לחוות בעולם האמיתי עושה בחופש שלו את השימוש הנעלה ביותר, המתומצת ביותר של חופש: הוא עושה את מה שהוא רוצה.

אני לא מתיימר לייצג בשלוש-מאות ושלושים המילים הללו את תמצית החילונית, משום שלחילוניות אין תמצית פרט להיותה לא-דתית. אבל אם אני נשאל מדוע אני חילוני ומה עולם הערכים שאני יוצק לתוך התבנית הזו, זו תשובתי.

אני ספקן, אני אתיאיסט, אני ליברטנר, אני קוסמופוליטן, אני חופשי. אני חילוני.


ספיישל יום האישה הבינ"ל, עם אורח מיוחד!

היום בתכנית:

  • טרופיות אירוטיות!
  • פינת הפלאייר!
  • נצנצים!
  • ווינסטון צ'רצ'יל!
  • ראקון אמיץ!
  • ענבר שיכורה!
  • Inside Jokes!

להאזנה:

להורדה

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

  • Bella Ruse- Heart of Everyone
  • Stjepan Hauser and Luka Sulic- Smooth Criminal
  • Horrorpops- Rebel yell
  • Astrazz- The Jazz Woman
  • Sniper- The Lion (Want Your Cans)

ההמלצות של ענבר:

ההמלצה של יותם:

ההמלצה של ראובן:

 

הפודקאסט מובא בחסות "אטרף טורנטים".


המהומות בעולם הערבי השאירו את אזרחי ישראל מבולבלים. מצד אחד מוכרים להם שכל המהפכות האלה רעות להם מאוד משום שסופן הוודאי בשלטון איסלאמי קיצוני- מי שחונך מגיל צעיר ש"הערבים מבינים רק כוח" לא יטיל ספק בפרשנים שטוענים שהעם הערבי "לא בשל לדמוקרטיה"- ומהצד השני הם קצת מקנאים: אם הם יכולים, למה לא אנחנו?

הקנאה הזו מלווה בהרבה מאוד עלבון. במשך שנים מכרו לנו את העם הערבי כקבוצה נחשלת של פלאחים בורים שכל רצונם הוא בזריקת היהוּד לים, והנה הם קמים וזורקים מעליהם שלטון רודני. צבאות המדינות האלה מפגינים עמוד שדרה מוסרי מעורר קנאה בסירובם לתקוף את המפגינים, בעוד כאן מפגינים זוכים לכדורי גומי או לרימון גז בכינון ישיר לפנים. איך קרה שהצבא היהודי שדואג לחלק למגויסי הכפייה שלו פיסת קרטון עליה כתובים ערכים מצטלם רע יותר מהצבא המצרי? הרי אפילו להכין קפה כמו שצריך הם לא יודעים.

ועם הקנאה מגיעה התגובה האוטומאטית, האינסטינקטיבית. הצורך להוכיח שהנה, גם אצלנו יודעים להוציא אנשים לרחובות- לא משנה על מה. מחירי הדלק עולים? הפגנה. תמלוגי הגז נמוכים? הפגנה. מישהו מפגין על משהו שאנחנו לא מסכימים איתו? הפגנה, בטח שהפגנה. ובכל התארגנות כזאת יש כמה דבילים נמוכי מצח שמדברים על איך "צריך לעשות פה כמו מצרים" ו"לעשות לביבי כמו מובארק". כאילו שהבעיה היא נתניהו. כאילו שתחת ברק [חלחלה] או ליברמן [חלחלהזאורוס] יהיה פה יותר טוב.

חלק ממארגני ההפגנות אף קובעים לעצמם יעד של משתתפים, בניסיון שווא להיראות רציניים יותר- בלי לחשוב על ההשלכות ההגיוניות של מה שהם אומרים. קחו את הפגנת המאה אלף נגד הכיבוש, למשל:  נניח שיגיעו מאה אלף איש להפגנה הזו. נניח. זו הנחה שרחוקה מלהיות הנחה סבירה- להפגנות הסטודנטים נגד קצבאות האברכים הגיעו בקושי עשרה אוטובוסים, ושם דובר בנושא שפומפם בכל כלי התקשורת והיה בלב הקונצנזוס- אבל לשם הדיון, נניח שבאו והתייצבו מאה אלף ישראלים צלולים בנפשם ובריאים בגופם, מוכנים להראות לשלטון האכזר שגזרותיו עבור לא יעבורו. ובכן, אוכלוסייתה של מדינת ישראל מונה למעלה מ7.6 מיליון נפשות [לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף יולי 2010], מה שאומר שיחס המפגינים ללא-מפגינים עומד על 75:1- לרעת המפגינים! לא צריך להיות פרופסור למדעי המדינה בכדי לדעת שמנהיג שמעוניין לשמור על כסאו [ובמציאות הישראלית הנוכחית, זה כל מה שמעניין את "נציגי הציבור"] לא שש לפעול על סמך יחס שכזה.

וזה בהנחה שמנהיג כלשהו ישראל של היום בכלל שם קצוץ על הפגנות. ובכן- הם לא. אם דעת הקהל הייתה חשובה להם, הם היו פועלים לפיה מלכתחילה- אף אחד לא יקום ויאמר לי שנתניהו מאמין שהעלאת מחירי הדלק תגרום לפרצי אופוריה בקרב העם ולהמוני צעירות לשלוח לו מבטים שיגרמו ל"קלטת הלוהטת" להיראות כמו קלטת של אמנון יצחק. הוא לא. פשוט לא אכפת לו. ולמה שיהיה לו אכפת? הרי נושאים כלכליים מעולם לא עמדו על הפרק כשהגיעה השעה להכרעה מדינית- הישראלים ממשיכים להצביע אך ורק לפי פרדיגמת "איקס יחלק את ירושלים". ניסח זו היטב אחד המגיבים בבלוגו של יוסי גורביץ- הם מצביעים לביבי בגלל שהם שונאים את הערבים יותר ממה שהם אוהבים לאכול.

אבל הם ימשיכו להפגין, כי זה גורם להם להרגיש טוב עם עצמם. הם אקטיביסטים. הם פועלים. הם הלכו לקנות פיצ'יפקס במאה שקל בחנות בשדרות כשירו שם קסאמים כי "צריך ללכת לחזק אותם". הם חותמים על עצומות באינטרנט ומצטרפים לקבוצות בפייסבוק. הם ניפחו את מעגל האוננות הקבוצתית הזה שהם קוראים לו "הפגנה" למימדים כאלה שהם לא מסוגלים לראות שזה כל מה שהוא- חיבוק קבוצתי אחד גדול שלא עושה הרבה מעבר ללאבק את הביצים של המונגולי.
אבל לך תנסה לדבר בהיגיון עם מי שמקביל עליה של שקל שישים במחיר הדלק לשלושה עשורים של מחיה תחת שלטון רודני. לך תנסה לדבר בהיגיון עם מי שלא מוכנים לשמוע על קצבאות לאברכים אבל רוצים מדינה יהודית. לך, שוטה, נסה לדבר בהיגיון עם מי שרואים בדמוקרטיה גרסא מעונבת ל"הרוב קובע" מהשנים המוקדמות של בית הספר היסודי.

אולי הם יבינו, יום אחד. מקסימום, תמיד אפשר להפגין נגד כל ההפגנות האלה. כמו במצרים.


אחרי הפוגה של חודש, משימה מחתולו-של-תקרה מאחד מחדש את ענבר ויותם וגורם להם להחיות את הפודקאסט הטוב ביותר בצד הזה של שדרות!

היום בתכנית:

להאזנה:

להורדה

4chan is teh internetz

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

  • David O’Doherty- My Beefs 2010
  • קוואמי ונדב רביד- פראק יו
  • John Roderick w. Jonathan Coulton, Paul & Stom- The Commander Thinks Aloud
  • Team Unicorn feat. Seth Green- G33k and G4M3R Girls
  • JoCo Cruise Crazy Preformers- Sloop John B (The Beach Boys cover)

ההמלצות של ענבר:

ההמלצה של יותם:

לידיעת המאזין יובל בורשטיין: כן, אני יודע שמבטאים את זה פיצג'רלד ולא פיצ'ג'רלד. Sue me.

[כן, אמרתי שאני לא אעלה את זה לאייקאסט. אבל שרת האיכסון שלי מתנהג כמו, פארדון מיי פרנץ', כלבה מפונקת ומסרב לקבל את הקובץ או לאפשר אליו גישה. בתקווה, זה יפתר בקרוב.]

Meet Buck


ג'ון בראון היה בוגד.
ג'ון בראון נשא נשק נגד מדינתו.
ג'ון בראון לא הסכים לקבל את דעת הרוב, את הכרעת העם, את המציאות החברתית-לאומית.
ג'ון בראון שילם על פשעיו- לאחר שנתפס כשהוא פורץ למחסן נשק בווירג'יניה במטרה המוצהרת של חימוש עבדים למען ישתחררו מעבדותם- כשהוצא להורג בתליה בשני לדצמבר, 1859.

ג'ון בראון היה פטריוט.

***

פטריוט אמיתי פועל לשיפור פניה של מדינתו. הוא אינו מקבל אותה כמות שהיא, על חסרונותיה, אלא פועל באופן תדיר לפתרון חסרונות אלה. פטריוט אמיתי, בראותו שמדינתו מבצעת עוולות חוזרות ונשנות כלפי בני אדם, יוצא נגד הממשלה הזאת. בישראל, פטריוט אמיתי הוא בוגד.

אתמול העבירה הממשלה את הצעתה של ח"כ ג'וזף מקארת'י פאינה קירשנבאום לחקור את פעלותיהם ומקורות המימון של ארגוני שמאל וזכויות אדם, בטענה ש"חובתנו להגן על זכות חיילינו להגן על מדינת ישראל". לא משנה שאף אחד לא מנסה לטעון אחרת- מסתבר ששיטת "קמפיין המוצצים" של אם תרצו, עליה כתב שלום בוגוסלבסקי, חיה ונושמת בכנסת ישראל.

חשוב לציין- העמותות המדוברות לא עברו על החוק. מקורות המימון שלהן זמינות לכל דורש [למרות שקריו של עתניאל שנלר מקדימה], בין אם באתרי האינטרנט שלהן או בין אם בפניה לרשם העמותות. מה שנעשה כאן הוא שממשלה חוקרת ארגונים שעם דעותיהם הפוליטיות היא לא מסכימה. טבען של חקירות כאלה, במיוחד כשהן מתוקשרות עד כדי כך, למצוא אשמים- ולו בכדי להצדיק את המנדט שניתן להן. כך עובדת רדיפה פוליטית.

***

ג'ון בראון פעל במסגרת חוקה אשר אישרה לאזרחיה לשאת נשק במטרה לשמור עליה חופשיה. פעולותיו לא היו חוקיות [יש לציין שהוא הואשם גם ברצח, באמצעות חרב פרשים, של חמישה תומכי עבדות בפוטאווטומי קריק] אך הן היו חוקתיות– במטרה המוצהרת של שמירה על מדינתו חופשיה מעבדות, מגזענות, מתהום של שנאת השונה. הוא נתן עבור מטרה זאת את מלוא מנת המסירות שלו, כדברי לינקולן, ומותו היה הפאתוס שנדרש כדי להצעיד את חיילי הצפון במלחמת האזרחים האמריקנית.

לישראל אין חוקה, אבל היא כן בדרך למלחמת אזרחים. לפחות, עלינו לקוות שהיא בדרך למלחמת אזרחים: שום דבר אחר- לא לחץ מבחוץ, לא סנקציות, לא גינוי בינלאומי- לא יוכל להסיט אותה מההתדרדרות לתהום אליה היא מתדרדרת.

סביר להניח שלא אקח חלק פעיל בלחימה זו כנגד צה"ל [בניגוד למקרה של ארה"ב, בישראל אין שום חלק בשבועת החייל שמדבר על אויבים מבית. הנאמנות היא לממשלה ולא לעם, ולכן לא סביר להניח שהצבא יפנה כנגד ממשלה שפועלת באנטי-דמוקרטיות], שכן מעט הקרבות בהם לחמתי הספיקו לי ואני מאמין שאבחר להיות פחדן חי על פני גיבור מת. אני מאמין שאנצל את הדרכון הזר שברשותי ואעקור, יחד עם היקרים לי, למדינה אחרת. אני איני פטריוט, לא במובן שהבאתי כאן ולא במובן האספסופי, הג'ינגואי.

***

בשנת 1861 צעדו חיילי הצפון לקרב במלחמה שתביא לביטול העבדות. השיר שליווה אותם  היה "מזמור הקרב על הרפובליקה", שהשורה האחרונה בבית הראשון שלו ["His truth is marching on"] נלקחה מהשיר "גופתו של ג'ון בראון" שפורסם מעט קודם לכן. האיש הזה, בוגד שהורשע ונתלה, מצויין בשיר שלצליליו צועדים חיילי צבא ארצות הברית עד ימינו.

חקרו, ישראל ביתנו ומשתפי הפעולה שלה. הוקיעו, שפטו, הרשיעו. לאחר שוך המאבק, לאחר שהגשמים הנדירים כל-כך ישטפו את הדם שנשפך במלחמת האזרחים שהבאתם, לאחר שתובסו על-ידי הצד ההומניסטי, הנאור, האמון על הדמוקרטיה- יושר פה מזמור הקרב על הדמוקרטיה.
אתם לא תוזכרו בו. אפילו לא בשורה, אפילו לא ברמז.


כריסמס ספיישל! עם מוזיקת כריסמס ואנדר מיוחד לכריסמס!

היום בתכנית:

  • כריסמס!
  • יום המרק!
  • בדיחות נוצרים! בדיחות יהודים!
  • גל גרופית! דיד!
  • החנות המרושעת!
  • בישולים!
  • סלבריטאות!
  • קולות מטרידים!
  • סולו גיטרה!
  • כסף!
  • גזענים!
  • סטוקרים!
  • מתנת חג!
  • אמיל בית המרזח!

להאזנה:

להורדה

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

  • Paul & Storm- Trap-a-Claus
  • Jonathan Coulton- Podsafe Christmas Song
  • Jonathan Coulton- Chiron Beta Prime
  • SNIPER feat. Chris Hardwick- All I Want for Xmas (Is To Rock)
  • Jonathan Coulton- Christmas Is Interesting
  • Paul & Storm- Christmas Eve Eve

אל תשכחו- גלריית ה"מאזינים אוכלים ממתקים" משוועת לתמונות!

בעל הבית

ממוחו הקודח של בעל הבית

הזן את האימייל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפות ל-6 עוקבים