You are currently browsing the category archive for the ‘דת’ category.


עוד פרק של חיות אחרות, מלא בקשקשת הגונה ומוזיקה מוצלחת.

מה בתכנית היום?

*עלול שלא להכיל מין.

להאזנה:

להורדה- הקליקו כאן.

צילום: ביאנה קליינר.

בקרו באתר של ביאנה! היא מעניינת!

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:
Smashing Pumpkins- Bullet With Butterfly Wings (live)
Michelle- Sin Pudor
Marian Call- It's Good to Have Jayne on Your Side

הנה וידאו של הערפל, למי שמתעניין, כפי שצולם מחלונה של ענבר:

אם מעניין אתכם לשמוע מה קורה כשאנחנו מנסים להקליט באמפר, ובכן, הקלטנו עבורכם גם את התהליך:

רוק און ושקרים אחרים!


אני יודע, אני יודע- הבטחתי פודקאסטים בתדירות גבוהה יותר. אבל אני סטודנט ועסוק ו[כפי שנאמר פה לא פעם ולא פעמיים]עצלן כרוני.

מה שכן הספקתי לעשות הוא להחליף את דן-יה שוורץ [מתהילת "דפנה והעוגיות"] ולהנחות יחד עם יובל בורשטיין את תכנית הרדיו "פריקים וגיקים" ששודרה הבוקר [27.10.10] ברדיו הר הצופים. בתכנית: מוזיקה*, שנינויות, פוליטיקה ורומנטיקה.

שווה להאזין.

פעמיים הצלתי את יובל מבירורים משפטיים בתכנית הזו- פעם ראשונה כשדיסקליימרתי את הקטע על תאונות הדרכים עקב פרצי צחוק, והשניה כשייעצתי לו לא לנגן את "בחורים של ישיבה" מיד לאחר הדיון על רצח רבין. הסבה למשפטים, היר איי קם.

 

 

*בניגוד ל"חיות אחרות" שפועל תחת רשיון ייחוס-שיתוף וכך גם היצירות המוזיקליות שמנוגנות בו, כאן מדובר בתכנית רדיו של ממש שפועלת ברשיון אקו"ם. יש לנהוג במוזיקה המשודרת בתכנית בהתאם לכללי זכויות היוצרים אשר חלים עליה. תודה ושלום.


בין הילולת קמפיין הפרובוקציה במסווה של מוסר [או שמא זה להפך?] של "אני אוהבת במרפאה האונקולוגית" לבין חוק ההסדרים שפותר בעיות מעיקות כמו פסיקת בג"צ ושאר מזיקין, עברה לה בשקט בשקט הכרזה של משרד התחבורה: קווי המהדרין בדרך להסדר קבע.

שר התחבורה, ישראל כץ, כבר טען בעבר ש"אין פסול ברעיון האוטובוסים בהם יש הפרדה, הבאה להיענות לצרכי הציבור החרדי". מה שכץ- האיש שנהג, בשנות השמונים, לפזר הפגנות של סטודנטים ערבים בקמפוס האוניברסיטה העברית באמצעות שרשראות ברזל- מפספס פה הוא שיש פסול ברעיון מעצם מה שהוא מציע: ביטול עיקרון השיוויון בפני החוק, מעקרונותיה הבסיסיים והחשובים ביותר של הדמוקרטיה המודרנית.

דמוקרטיה, למרות מה שיאמר לכם אחרון הטקבקיסטים, היא יותר מאשר "הרוב קובע". זה קונספט שהיה נחמד מאוד בכיתה ג', כשכולם החליטו שמחרימים את התלמיד השמן, אבל הייתי רוצה לחשוב שהתבגרנו מאז. דמוקרטיה היא, לפעמים, להגן על העם מפני עצמו- חוקים שמפלים ציבור מסויים לטובת ציבור אחר הם אנטי-דמוקרטיים, אפילו אם [ואולי בגלל ש] הרוב תומך בהם. "הרוב קובע" זו אולי דרך מצויינת לבסס דיקטטורת רוב- אבל לא ככה בונים מדינה.

"בדו"ח שערכה חברת בקרה שפעלה מטעם משרד התחבורה, מצוין כי בכל תקופת הפיקוח "לא דווחו לנו על-ידי הבקרים מהשטח על אירועים של 'כפייה', 'התנגדויות', 'צעקות' וכדומה, בכל הקשור לסדר הישיבה באוטובוסים ובנוגע להפרדה בין גברים ונשים". עם זאת, אותה חברת בקרה גם דיווחה כי ב-6 מתוך 17 נסיעות שבהן בוצעה בקרה, "הבקרים התבקשו/נדרשו לעבור מקום, וכך עשו על-מנת לא להגיע לעימותים עם האוכלוסייה המקומית"."

הבנתם? לא דווח לנו על מקרים של כפיה או התנגדות, אבל בשלושים וחמישה אחוז מהמקרים הבקרים נדרשו לעבורמקום- ועשו זאת. לא מאשים אותם- לחטוף מכות מאוטובוס שלם לא נשמע כמו קונספט מושך במיוחד- אבל איך אין פה כפיה? ושלושים וחמש הפניות שנתקבלו בקו החם לנפגעי קווי ההפרדה, שטרח משרד התחבורה לפתוח רק לפני חודשיים, הן לא כפיה?

בחיי שמתחיל להימאס לי מלומר "אמרתי לכם" [שקר גס ונתעב, אף פעם לא נמאס לי מזה], אבל לפעמים אין ברירה: אמרתי לכם ואמרתי לכם. אמרתי שמה מה שמתחיל באופן וולנטרי, יהפוך לסטנדרט. מה  שהפך לסטנדרט, יהפוך לכפיה.
וצדקתי.


מילים רבות כבר נאמרו ונכתבו על חוק הנאמנות שעבר לפני כשבועיים. אמרו עליו שהוא גזעני, שהוא אנטי דמוקרטי, שהוא הצהרתי וחסר שיניים- וצדקו. יש, לעומת זאת, מי שהחלק האחרון צורם להם, והם משתמשים בטמקא כבמה להפצת הגזענות שלהם.

הרב ישראל רוזן פירסם לפני שבוע טור בטמקא יהדות, ביב שופכין שני רק לNRG יהדות, בו הוא קורא להרחיב את חוק הנאמנות לרמה בה יחייב כל אזרח להישבע אמונים למדינה יהודית ודמוקרטית או להפוך ל"גר-תושב"- אזרח סוג ב'.רוזן, בחסדו כי רב, מוכן "להסתפק" בשלילת הזכות לבחור [על הזכות להיבחר אין על מה לדבר] ובשלילת הטבות כספיות מסויימות. ערבים ושמאלנים, אליבא דרוזן, יודרו מהשיח הפוליטי המקומי שישאר "טהור" ו"ציוני". לא בטוח אם הוא מתכנן לקבוע את ערכם בחמש שמיניות מערכם של שאר האזרחים, אבל לא הייתי מופתע אם כן.

זו אינה הפעם הראשונה שרוזן נוגע בנושא הנאמנות. בהיותו ראש מכון צומ"ת [שפועל במטרה המוצהרת לכינונה של מדינת הלכה- מעניין שזה לא נתפס בעיניו של רוזן כיציאה נגד הדמוקרטיה] ומפרסם בשבועון המכון מאמרים כמו "ונוספו ערביי ישראל (ובג"צ) על שונאינו" בהם הוא קורא לשלילת זכויותיהם של ערבים ושמאלנים. שם הוא לא מסווה את דבריו כפי שעשה בטמקא- הוא פונה, אחרי הכל, לקהל הבית שלו. מתינות אינה אפשרית.

"הגיעה העת 'להכריז מלחמה' על ערביי ישראל, וכמובן פלשתינאי יו"ש, שאינם נאמנים למדינה לפי מבחנים ברורים שיוגדרו, ולהגדירם כ'אויבים'. ה'מלחמה' תהיה במסגרת של שלילת זכויות, גם קולקטיביות (כמו נסיעה בעורקי תחבורה), כל זמן שאינם עומדים במבחן הנאמנות למדינה. גם זכות ההצבעה לכנסת, ובודאי זכות ההיבחרות, אינם 'הלכה למשה מסיני' ומותר לכרסם בהם בשל אי-נאמנות, ובודאי מטעמי בטחון ו'הבא להורגך'."

בואו נכריז על כולם- רטרואקטיבית, שימו לב- כאוייבים ונשלול מהם זכויות באופן קולקטיבי. זכויות יסוד הן לא באמת זכויות יסוד ומותר לכרסם בהן. לקראת סוף המאמר הוא אף מבצע להטוט לוגי מופרך לנושא ההתבוללות ומציין לחיוב את שיטת הפעולה של פרעה כפיתרון אפשרי עבור ישראל של 2010. אפליה על-פי גזע, ביטול זכויות יסוד וענישה קולקטיבית- מאדם הקורא לכולם להישבע למדינה דמוקרטית. He keeps using that word. I do not think it means what he thinks it means.

אלו פניה של החקיקה ההלכתית, חברים. אלו פניה של הדמוקרטיה היהודית.
אבל זה לא יקרה אף פעם, נכון?
נכון?

ובכן, הנה באים להם רבני "צהר"- סוחרי הסמים של היהדות. בעוד בעבר הם הסתפקו בלהיות הצד המתנחמד של הרבנות, שמספק אפשרות לחילוניים טובים ללכת בלי יהדות ולהרגיש עם- הקלות במקווה, הדרכת חתנים וכלות שלא כוללת הסברים על מתי מותר לכלוא את האישה בבית וכדומה- עכשיו הם הציבו את כוונותיהם על חקיקה הלכתית במסווה של "יעוץ לחברי כנסת" וקידום "חקיקה יהודית". כשהם נתמכים על-ידי אותו גזען מתועב ישראל רוזן, לא קשה לעשות את ההקשרים ולהבין על איזו חקיקה יהודית בדיוק אנחנו מדברים.

אפשר כמעט להעריך את רוזן על הפתיחות שלו והעובדה שהוא לא מנסה להסוות את שנאת האדם שעומדת בבסיס הדת שלו, ולא מסתתר מאחורי ציפוי הסכרין המלאכותי של רבני צהר.
אבל רק כמעט, משום שיש שרצים שכל הפתיחות שבעולם לא תכשיר אותם.


זיכרו עם מי יש לכם עסק," הם המילים אשר כתובות בין שורות המפגינים בשחור. "זיכרו מי אנחנו, ראו את ההמונים שאנו יכולים לגייס בפקודה פשוטה אחת. דעו את כוחנו. דעו מה אנו יכולים לעשות למי שעומד בדרכנו."

ובכן, הנה.


פודקאסט שבוע אחרי שבוע?! What sort of witchcraft is this?!
כל השירים [פרט לאחרון, שמוקדש לאיש הנחמד הזה] מוקדשים לחברה שלי, ונלקחו [פרט לג'ונת'ן קולטון] מהאתר הנפלא www.archive.org, שמרכז בתוכו הררים של מידע דיגיטלי חופשי מזכויות יוצרים. עבור חזיר מידע שכמותי, האתר הזה הוא מכרה זהב.


להורדה- הקליקו כאן.

השירים שמופיעים בתכנית, לפי הסדר:

Hazzan Avinoam Sharon- Be-Rosh Ha-Shana (from the Netaneh Tokef of the Rosh HaShana service)
Leonard Cohen- Everybody Knows
Jonathan Coulton- Famous Blue Raincoat
Tom Lehrer- Elements
Leonard Cohen- Hey, That's No Way To Say Goodbie
Bob Dylen- Desolation Row

שיהיה לכולנו חג שמח, עד כמה שאפשר בהתחשב בהתחשב בחג [:


And the riot squad they’re restless
They need somewhere to go

בחמישה-עשר ליוני, בעוד ארבעה ימים בדיוק, יציינו אלה שיש להם חיבה מסויימת להיסטוריה אמריקנית תשעים שנים ללינץ' בדוּלוּת', מינסוטה. לא מדובר בלינץ' הראשון שראתה העיר- הכבוד המפוקפק הזה שייך ללינץ' שנעשה באולי קינקונן (Olli Kinkkonen), מהגר פיני שנחשד בהשתמטות מגיוס במלחה"ע הראשונה- אך הלינץ' השני הוא המפורסם מבין השניים. את ה"א הידיעה הרוויח האירוע של 1920 בזכות ולא בחסד.

בארבעה-עשר ליוני, לפנות ערב, עמדו להם איירין טוסקן (Irene Tusken) בת ה19 וג'יימס סאליבן (James Sullivan) בן ה18 מאחורי האוהל המרכזי ששימש את קרקסו הנודד של ג'יימס רובינסון וצפו בפועלים השחורים מפרקים את הציוד. מה התרחש שם לא ידוע, אך מאוחר יותר באותו הערב טען סאליבן שהוא ואיירין הותקפו ושאיירין אף נאנסה על-ידי חמישה או שישה פועלים שחורים. למחרת בבוקר, לאחר שקיבל שיחת טלפון מאביו של ג'יימס, אסף השריף של דולות' כמאה וחמישים עובדים זמניים ועצר שישה גברים שחורים שזוהו ע"י טוסקן וסאליבן כתוקפיהם. האשמה היתה תקיפה, איום באקדח (שלא נמצא מעולם) ואונס. המניע? הם היו שחורים.

באותו היום הדפיסו מספר עיתונים מהדורות בהן דווח על מותה של איירין טוסקן כתוצאה מהפציעות שנגרמו לה במהלך התקיפה. העובדה שהדבר לא היה נכון לא שינתה דבר עבור הקוראים, גם לא העובדה שעצם טענותיה של טוסקן הועמדו בספק כשרופאה האישי, ד"ר דיוויד גראהם (David Graham), לא מצא ולו בדל ראיה לתקיפה או לאונס. המון של בין חמשת אלפים לעשרת אלפים תושבים פרצו את שערי הכלא המקומי במטרה לחטוף את החשודים. המשטרה, שהונחתה שלא להשתמש בנשק כנגד הפורעים,עמדה מנגד ולא עשתה דבר. בסופו של דבר הצליח ההמון לתפוס את אליאס קלייטון (Elias Clayton), אלמר ג'קסון (Elmer Jackson) ואייזיק מק'גי (Isaac McGhie), להכותם למוות בעודם כפותים ולתלות את גופותיהם של שניים מהשלושה על עמוד חשמל ברחוב הראשי של העיר.

אדם אחד, מקס מייסון (Max Mason) הורשע באונס ונגזר עליו עונש מוקל (ארבע שנות מאסר) בתנאי שבתום הריצוי יעזוב את מדינת מינסוטה לבלי שוב. איש מעולם לא הורשע ברציחתם של אליאס קלייטון, אלמר ג'קסון או אייזיק מק'גי.

באותו יום בו בוצע הלינץ' צוטט מפקד המשטרה של סופיריור, וויסקונסין- ממש מעבר למפרץ ממיניסוטה- באומרו "אנחנו הולכים להבריח את כל הכושונים הבטלים מסופיריור ולדאוג שישארו בחוץ".

And the Good Samaritan, he’s dressing
He’s getting ready for the show

"המסתננים עוברים כל גבול" הוא שמה של קבוצת פייסבוק שפתח לא אחר מאשר ראש העיר של אילת, מר מאיר יצחק-הלוי. מי שפרוייקט הדגל שלו לאילת היה "עיר ללא אלימות" פונה למכנה הנמוך ביותר של תושביו ומשחק על הזנופוביה היהודית והישראלית אשר היתה קרדום לחפור בו עבור דורות שלמים של פוליטיקאים. חייבים להוריד בפני חברי הקבוצה את הכובע: העיוורון הסלקטיבי שלהם למקור הגזענות שהם פולטים ראוי להערצה מהולה באימה. בין אם מדובר ב"הם מביאים איתם מחלות", "הם עושים המון ילדים כדי שאי-אפשר יהיה לגרש אותם" (באותו הדיון, אגב, מציע אחד המשתתפים להעביר את כל המסתננים לגטאות) וכמובן, שמועות על פשיעה ואונס.

להזכירכם, מאחורי הקבוצה הזאת עומד ראש עיר בישראל. מאחורי הקבוצה ששמה המתחכם ודאי פרי משרד פרסום זה או אחר, הקבוצה שזורקת נתונים על הבעיה הדמוגרפית באילת מבלי לבסס אותם, הקבוצה אשר קוראת "להתגייס ולעצור את שטף המסתננים לפניי שיהיה מאוחר מדיי!" עומד נבחר ציבור שראוי שיועמד לדין באשמת הסתה.

אילת היא לא דולות', עדיין לא. אבל הלינץ' בדולות' לא התרחש בוואקום- הוא היה תוצאה של תרבות שראתה בשנאת האחר אספקט מגדיר של עצמה, שדירגה את מעמדם של חבריה לפי צבע עורם, שראתה בכל מי ששונה ממנה אשם כל עוד לא הוכחה חפותו. זו התרבות שמתפתחת באילת בחסות מאיר יצחק-הלוי, וכשיבוא הלינץ' הוא ירחץ ידיו מהעניין.
ואיש לא יורשע.

על הלינץ' בדולות', מספרים, כתב בוב דילן את שירו "Desolation Row". באילת אפילו שיר הם לא יקבלו.

Right now I can’t read too good
Don’t send me no more letters, no
Not unless you mail them
From Desolation Row

המסתננים עוברים כל גבול

במערכה השלישית של "המלט", לא הרבה אחרי הנאום המפורסם, מוצא המלך קלאודיוס פיתרון יצירתי לטיפול בבעיית הנסיך שעלול לרצות לנקום את רצח אביו. באמתלה של טיפול לדיכאונו של המלט, מעלה קלאודיוס רעיון:

"החלטתי מהר כדלקמן:

הוא יישלח מייד לאנגליה

לתבוע שם את החובות הנשכחים שלנו."

בדברו על "החובות הנשכחים" מתייחס קלאודיוס לדנגלד, הכופר- במונחים עכשוויים יותר ניתן להגדירו כ"פרוטקשן"- אשר נהוג היה לשלם לדנמרק פן תשלח את הוויקינגים שלה [ויקנג, בניגוד לאמונה הרווחת, היה מקצוע ולא השתייכות לאומית] שיפשטו ויציתו ויאנסו ויהרגו ויהרסו לכולם את אחר הצהריים.

כפתרון, חייבים להודות שהוא די אלגנטי: קלאודיוס נפטר מצרה אחת בבית ומרוויח בחזרה כמה גרושים. אלגנטי, יעיל והעובדה שהכול מתפוצץ לו בפנים לחלוטין לא רלוונטית ואני לא מבין למה אתם מעלים את זה בכלל.

התייחסות לדנגלד לא נגמרת בשייקספיר- קיפלינג כתב על כך פואמה, ממנה נהוג לצטט [בעיקר בבריטניה] את המשפט: "מרגע שתשלם ולו דנגלד אחד, לעולם לא תיפטר מהדנים".

***

המפגינים שיצאו נגד מאסרם של ההורים בפרשת בתי הספר בעמנואל לא עושים זאת מתוך אהבה רבה לאשמים. הם לא עושים זאת מתוך אמונה בצדקת הדרך או למען שמירה על עיקרון מוסרי זה או אחר. הם עושים זאת משום שנשלחו, על-ידי רבניהם, להפגין בהמוניהם באמתלות שווא ש"יהודים נרדפים על שם דתם".

ראשית, הם לא נרדפים על שם דתם- הטענה כי ההורים נכלא על שום שבחרו להפלות אפליה גזענית [מה שנכון] באמתלה של אדיקות דתית פשוט לא נכונה. ההורים הללו נכלאים משום שלמרות שפסק בג"ץ בעניינם- ופסיקת בג"ץ, עבור אלו מאיתנו שנרדמו בשיעורי אזרחות, כמוה כחוק- הם מסרבים לקבל את החלטתו. הם לא נעצרים כי הם אומרים ש"הרבנים הם מעל לחוק", הם נעצרים משום שהם מיישמים את התפיסה הזאת.

שנית, אפשר להבין את הרבנים אשר שולחים את תלמידיהם להפגין- החום מכביד, בטח בחליפות השחורות הללו, ולשבאב אין כוח לשבת כל היום בטמפרטורות האלו ולהתפלפל על קוצו של יו"ד. אז אם קלאודיוס שלח את בעיותיו לאנגליה, הרבנים שולחים אותן לרחובות, להפגין ולמחות על תוצאותיה של פרשה שברור לכולם שלא מוציאה את הממסד הרבני טוב במיוחד, ועדיף לוֹ שהיתה שוקעת במצולות השיכחה של עוד ספיישל "כוכב נולד".

אבל להתעלמות מחיר משלה: בג"ץ [אותו הם מציגים כחורג מסמכויותיו כשפוסק בתחום החינוך. כאילו אם היתה מגיעה ההוראה מגדעון סער, שר החינוך, היו אומרים "נעשה ונשמע"] מתחיל להפגין את כוחו בביטול הקצבאות לכעשרת אלפים אברכים, והפגנת כוח נגדית נדרשת מצד הממסד הדתי. "זיכרו עם מי יש לכם עסק," הם המילים אשר כתובות בין שורות המפגינים בשחור. "זיכרו מי אנחנו, ראו את ההמונים שאנו יכולים לגייס בפקודה פשוטה אחת. דעו את כוחנו. דעו מה אנו יכולים לעשות למי שעומד בדרכנו."

על מדינת ישראל להישמר לה מפני הקלות הבלתי-נסבלת בה היא משלמת את הדנגלד. בשלב מסויים, יהיה מאוחר מדי בכדי להיפטר מהדנים.

בעל הבית

ממוחו הקודח של בעל הבית

הזן את האימייל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפות ל-6 עוקבים