אודות בעל הבית ו"חיות אחרות". כמו כן, סוד אובדן הזיכרון המסתורי שלך ומאיפה הצלקת על רקתך הימנית*
שלום לכם, קורא או קוראת יקרים. בואו שבו. אפשר להציע לכם משהו לשתות?
שמי יותם ברנז. נולדתי בדיוק 70 שנה לאחר רולאן בארת כהוכחה לביטוי "הולך ופוחת הדור", ובימים אלו אני סטודנט לתקשורת דיגיטלית במכללת ספיר.
"חיות אחרות" נולד, קצת לפני תחילת לימודי התקשורת, כשהתחדש אצלי הצורך לכתוב באופן פחות אישי. הוא מתעדכן באופן בלתי סדיר כשאני מוצא את הזמן לכתוב בו ואת הנושא שאני מצליח להתנסח בו באופן שמשביע את רצוני. אני נהנה מקריאה, צפיה בסרטים ואני רואה עצמי כגיימר ["אתה לא מבין עד הסוף מה פירוש להיות גיימר עד שלא ישבת בבית באחת וחצי בלילה ושאלת את עצמך 'למה שלא אתקין מחדש את דאוס אקס?'". עדיין לא החלטתי אם עמידתי בקריטריון הזה היא מקור לגאווה או לבושה] נלהב.
הפודקאסט "חיות אחרות" החל את דרכו בתור "חיות מוזיקה" בתור הפן היותר קליל ויותר אישי של הבלוג. עם קריסתו של בלוגלי והמעבר לוורדפרס.קום החלטתי לאחד את השניים תחת דגל "חיות אחרות" משום שחשתי שהם באמת משלימים איש את רעהו וראויים לדור יחד, בכפיפה אחת. ההשראה לפודקאסט נשאבה בעיקר מהפודקאסט "Radio Free Burrito" של ויל וויטון ומהפודקאסט הראשון [והיחיד, נכון להיום] שאירח אותי- "פודקאסט זה לחלשים" של ארז רונן ואהוד קינן.
ברוכים הבאים אל ד' אמותי המקוונות. הרגישו בבית.
יותם.
Yotamib@gmail.com
*ותודה לג'ון הודג'מן ממנו גנבתי ללא בושה את הבדיחה הזאת.
5 תגובות
Comments feed for this article
02/05/2011 בשעה 11:00
ל.צ.
***********ל ו ח מ י צ י ו ן היו פה********************
02/05/2011 בשעה 11:09
יותם
כן, חבורה של דבילים עם מקלדות, אני יודע שהייתם פה. אני גם רואה שהשתמשתם במייל של בלוגר אחר [זה בסדר, הוא סמולני- הם לא בני אדם] כי כאלה אתם- נמושות ופחדנים. גם כשהגבתם בעמוד האודות שלי עם המייל שלי [אימאל'ה, פיצול אישיות!] ראיתי, ושם לא אישרתי. לא שתוכן התגובה "יותם שמולני מניייייאק" לא היתה מופת לרטוריקה, כן?
אלה הפנים של "לוחמי ציון", גבירותי ורבותי. אלה מי ששמו להם למטרה לגאול את ישראל באמצעות לוחמה "ציונית" אמיתית- חבורה של ספאמרים, טרוריסטים שלומיאלים שמתחבאים מאחורי מסכים, מאחורי מקלדות, מאחורי כתובות מייל של אנשים אחרים. מתוך ריכוזי אוכלוסיה של בלוגים "סמולנים" הם יורים את תגובות הבלע שלהם, במטרה לסכסך בין אנשים שדיעותיהם נוגדות את המנטרה המטופשת של תמיר סאסי השקרן וחבר מרעיו המפגרים.
למה אישרתי את התגובה הזאת? מאותה סיבה שפירסמתי את תגובותיהם של הגזענים בקבוצות פייסבוק ומאותה סיבה שאני דואג להזכיר מדי פעם את עדן אברג'יל- כי לאנשים כאלה לא שמורה הזכות לשכוח את מעשיהם. טרוריסטים, מעצם שמם, מצליחים כשהם זורעים פחד בקרב קורבנותיהם המיועדים; כשמעשיהם מוצגים בפני כולם, הם נחשפים בתור מה שהם- חבורה של פחדנים.
אתם לא מפחידים אף אחד. כולנו יודעים מה אתם.
10/05/2012 בשעה 20:51
tom1187
יותם יש לי איזשהי שאלה אליך.
אני מאזין קבוע של הפודקאסט "הקונסוליירים" וראיתי באתר לינק בבלוג וקראתי כמה פוסטים, ורציתי לשאול אותך איזשהי שאלה פוליטית.
רק לידע כללי, אני בן 16, גר באשדוד ואני ציוני וימני מתון, ואני זוכר שבכמה פרקים אמרת שאתה גר בשדרות.
איך אתה יכול להשאר שמאלני בכל האזעקות האלו?
כי בכל פעם שיש סבב הסלמה ויש אזעקה ב-3 לפנות בוקר לי באופן אישי בלתי אפשרי לשאת את המחשבה שיש לנו עם מי להגיע לפשרות…
אשמח אם תענה לי, אפילו במייל
10/05/2012 בשעה 21:03
יותם
ובכן, טום, התשובה מעט מורכבת.
ראשית, אני לא מגדיר את עצמי כשמאלני, או כימני, או כאיש מרכז. אני מוצא את ההגדרות האלה להיות מקובעות מדי; אני מחזיק בדעות, חלקן מתיישבות עם עמדות שנחשבות לעמדות שמאל וחלקן מתיישבות עם עמדות שנחשבות לימין.
לגבי האזעקות: באותה מידה יכולת לשאול איך יש אנשי שמאל בתל-אביב שספגה יותר פיגועים מכל עיר אחרת, או בירושלים שחוותה נתח הגון של מתקפות בעצמה. התשובה היא: ככה. כי בשלב מסויים [הרבה לפני שעברתי לשדרות] הבנתי שרע אחד לא מצדיק רע אחר, ושזה שמישהו נמצא בצד שלי לא הופך אותו לצודק. לפני הקמת המדינה היו ארגוני טרור יהודיים שביצעו פיגועים בערבים ובבריטים – בן גוריון היה פרסונה נון גראטה בבריטניה במשך רוב אם לא כל הקריירה הפוליטית שלו – באירלנד לפני קבלת העצמאות פיגעו קשות בחיילים בריטים, הצרפתים חטפו יפה מאוד באלג'יר ועוד ועוד. זו דרכה של התנגדות עממית.
האם אני מסכים עם זה? ממש לא. אני מעולם לא הצדקתי ולא רואה את עצמי מצדיק אלימות כנגד אזרחים חפים מפשע, אבל זה תופס לשני הכיוונים. ראיתי מספיק בצבא כדי לדעת שאין פה מלחמת בני אור בבני חושך – מפלצות יש לנו ויש להם, אנשים טובים יש לנו ויש להם, קורבנות יש לנו ויש להם.
זו, בסופו של דבר, הסיבה שאני תמיד אעדיף שלום על פני מלחמה, ואאמין שיש לחתור לשלום גם כשהמחיר קשה [אבל לא "בכל מחיר"]. נפוליאון כתב פעם ש"מי שראה מימיו שדה קרב, יעשה הכל כדי לא לראות אחד שוב". זה למה.
11/05/2012 בשעה 6:42
tom1187
תודה רבה על התשובה יותם, רק שאלה אחת, מה ההגדרה שלך ל"בכל מחיר"?