אודות בעל הבית ו"חיות אחרות". כמו כן, סוד אובדן הזיכרון המסתורי שלך ומאיפה הצלקת על רקתך הימנית*

שלום לכם, קורא או קוראת יקרים. בואו שבו. אפשר להציע לכם משהו לשתות?

שמי יותם ברנז. נולדתי בדיוק 70 שנה לאחר רולאן בארת כהוכחה לביטוי "הולך ופוחת הדור", ובימים אלו אני סטודנט לתקשורת דיגיטלית במכללת ספיר.
"חיות אחרות" נולד, קצת לפני תחילת לימודי התקשורת, כשהתחדש אצלי הצורך לכתוב באופן פחות אישי. הוא מתעדכן באופן בלתי סדיר כשאני מוצא את הזמן לכתוב בו ואת הנושא שאני מצליח להתנסח בו באופן שמשביע את רצוני. אני נהנה מקריאה, צפיה בסרטים ואני רואה עצמי כגיימר ["אתה לא מבין עד הסוף מה פירוש להיות גיימר עד שלא ישבת בבית באחת וחצי בלילה ושאלת את עצמך 'למה שלא אתקין מחדש את דאוס אקס?'". עדיין לא החלטתי אם עמידתי בקריטריון הזה היא מקור לגאווה או לבושה] נלהב.

הפודקאסט "חיות אחרות" החל את דרכו בתור "חיות מוזיקה" בתור הפן היותר קליל ויותר אישי של הבלוג. עם קריסתו של בלוגלי והמעבר לוורדפרס.קום החלטתי לאחד את השניים תחת דגל "חיות אחרות" משום שחשתי שהם באמת משלימים איש את רעהו וראויים לדור יחד, בכפיפה אחת. ההשראה לפודקאסט נשאבה בעיקר מהפודקאסט "Radio Free Burrito" של ויל וויטון ומהפודקאסט הראשון [והיחיד, נכון להיום] שאירח אותי- "פודקאסט זה לחלשים" של ארז רונן ואהוד קינן.

ברוכים הבאים אל ד' אמותי המקוונות. הרגישו בבית.
יותם.
Yotamib@gmail.com

*ותודה לג'ון הודג'מן ממנו גנבתי ללא בושה את הבדיחה הזאת.