בפוסט "קול קורא" פנה שלום בוגוסלבסקי [המצוין] אל קוראיו החילוניים וביקש מהם, כניסוי מחשבתי, לכתוב טקסט קצר שיענה לשאלה "מה עושה אותי חילוני". התלבטתי רבות אם לכתוב לפרויקט הזה, משום שאני לא בטוח שאני רואה עצמי כחילוני- לא לפי ההגדרה שעולה מהפוסט המקורי. עם זאת, אחרי שחשבתי קצת על הנושא, גיבשתי מספר מסקנות. הנה הן לפניכם.

[חשוב לציין ששלום ביקש במיוחד להימנע מטיעונים כגון "אני חילוני משום שאני לא דתי". לצערי, אי אפשר להימנע מהם לחלוטין- ההגדרה של המילה "חילוני" היא "לא דתי" ולכן יש גבול כמה פלפולים סמנטיים אפשר לפלפל לפני שנופלים בפח הזה. למרות זאת- אני מבטיח להשתדל.]

  • אני חילוני משום שאני לא מאמין בסמכות אבסולוטית. קראו לי פוסט-מודרניסט [אבל לא בפני, בבקשה], אבל אני לא מקבל את התפיסה לפיה ישנה אמת אחת "אמיתית" שעל כולנו לציית לה או שיבולע לנו. אני מקבל או דוחה רעיונות על בסיס רציונאלי ושקלול התרומה לי ולאחרים, ולא על בסיס הסמכות שמעבירה לי אותם. אני חילוני משום שאני ספקן.
  • אני חילוני משום שאיני יהודי [מצטער על השלילה, שלום, אבל כמו שאמרתי- אי אפשר להתחמק ממנה לחלוטין]. אני רואה בעצמי אתיאיסט חסר-דת לחלוטין, משום שאין לי צורך בה- וככזה אני משתייך, באופן אוטומאטי, למחנה החילוניות.
  • אני חילוני משום שאני ליברטנר ומאמין שלאדם באשר הוא שמורה הזכות לעשות ככל שיחפוץ, כל עוד הוא לא פוגע באחרים. פרופסור ברנרדו לה-פז, מגיבורי הספר המצוין "עריצה היא הלבנה" הגדיר זאת בתור "אנרכיזם רציונאלי" בכך שהוא מקבל את החוקים אשר מקובלים עליו ודוחה את אלה שלא, ומכיר בכך שהמוסר והאחריות קיימים אך ורק בלב האדם.
    No gods or kings- only men.
  • אני חילוני משום שהערכים בהם אני מאמין תואמים ברובם את ערכי ההומניזם [פרט לאמונה שכל בני האדם טובים מטבעם]- וסותרים את ערכי הדת. האופן בו אני תופס את העולם ואת היושבים בו כישויות שוות-זכויות מחייב אותי למידה מסוימת של קוסמופוליטיות, וזאת בתורה, בעיני, אינה עולה בקנה מידה אחד עם תפיסה שאינה חילונית.
  • ולבסוף, אני חילוני משום שאני חופשי- בדיוק באותה מידה שאני חופשי משום שאני חילוני. שלום מציין בפוסט שלו שכשנשאלו מה הם עושים עם החופש שלהם, ענו ילדים מביה"ס חילוני נחשב שהם משחקים כדורגל ופלייסטיישן או גולשים בפייסבוק. ובכן, מה רע בזה? חופש, אם תורשה לי פראפראזה על אותו ציטוט מפורסם, הוא לעולם לא להצטרך להצדיק את מה שאתה עושה איתו. "זה החופש עבורך," אמר אוטו שריק בספר "Thud!", לכשנשאל אם חופש העיתונות כולל את החופש לשפוך שמן למדורה. "אף אחד לא אמר שהוא נחמד." אותו הילד ששומר על קשריו החברתיים דרך פייסבוק, מחלץ את עצמותיו בפעילות ספורטיבית או חווה דרך הפלייסטיישן חוויות שלעולם לא יוכל לחוות בעולם האמיתי עושה בחופש שלו את השימוש הנעלה ביותר, המתומצת ביותר של חופש: הוא עושה את מה שהוא רוצה.

אני לא מתיימר לייצג בשלוש-מאות ושלושים המילים הללו את תמצית החילונית, משום שלחילוניות אין תמצית פרט להיותה לא-דתית. אבל אם אני נשאל מדוע אני חילוני ומה עולם הערכים שאני יוצק לתוך התבנית הזו, זו תשובתי.

אני ספקן, אני אתיאיסט, אני ליברטנר, אני קוסמופוליטן, אני חופשי. אני חילוני.

מודעות פרסומת