סיפורנו מתחיל לפני כשנה וחצי, כשעתר הסייף הצעיר [13] יובל פרייליך לבג"ץ בדרישה למנוע מאיגוד הסייף הישראלי לקיים תחרויות בשבת. לא מתוך דאגה לשלום נשמתם היהודית של מארגני ומשתתפי התחרויות, חלילה- משום שהדבר פוגע בו וברגשותיו כיהודי שומר מצוות. כי ליטול על עצמך עול מצוות זה טוב ויפה, אבל לתת לזה להפריע לעיסוקיך בשעות הפנאי? השם ירחם. העתירה, אגב, התקבלה ובג"ץ אסר על קיום התחרות בשבת.

עד כאן אין שום דבר חדש או מפתיע- במדינת ישראל נמדד שווי רגשותיו של אדם לפי רמת אדיקותו, כשהחילוני מוצא עצמו בתחתית הסולם של הלאום היהודי [ולא לדבר על רגשותיו הציבור המוסלמי, אשר לדידה של מדינת ישראל מוגבלים לשנאה צמאת-דם ותו לא] ונאלץ שוב ושוב להתכופף ולדכא את רצונותיו ורק שלא לפגוע, רחמנא ליצלן, ברגשותיו של הציבור הדתי.

טוב ויפה כבר אמרנו? מי מנוחות כבר אמרנו? אז זהו, שגם הדרמה הזאת זקוקה לקונפליקט- והרי הוא לפניכם. אתמול, ביום שבת השלישי לאפריל 2010, התחרה אותו יובל פרייליך בתחרות סייף באזרבייג'אן וזכה במדליית ארד. הדקר אשר היה תלוי על הקיר במערכה הראשונה ירה בשלישית, ופרייליך חשף את צבעיו האמיתיים כמי שיעשה הכל כדי לזכות בניצחון- אם זה הטכני בו זכה כשהאיגוד הסיף הישראלי קיים תחרות בשבת למרות צו בג"ץ או התחרות בה השתתף כשגילה, להפתעתו, שלא כל מדינה בעולם מוכנה לשכב על גבה ולפסק רגליה בכל פעם שחובש כיפה מרגיש שרגשותיו הדתיים נמצאים בסיכון. בדיוק כמו אחיו היהודיסטים אשר מתעקשים להפריד בין לבנים לשחורים גברים ונשים בתחבורה ציבורית בישראל אבל מסוגלים לנסוע בתחבורה ציבורית "מעורבת" במדינות אחרות [מישהו אמר מדינות מתוקנות?], פרייליך כפה על כל העוסקים בענף הסיף את עקרונות הדת בה הוא בחר- ואז הלך ופעל בניגוד לאותם העקרונות. לו היה פרייליך מפנים באמת ובתמים את עקרונות הדת בה הוא חבר במקום לעשות ממנה קרדום לחפור בו, הוא היה מבין ש"עול מצוות" אינו עול אם אתה מטיל אותו על אנשים אחרים כדי שתוכל לעשות ככל העולה על רוחך. אם ואם ואם- אבל זה טיעון ריק: לאמונה קשר לעניין.

כי זה לא עניין של אמונה. זה לא מאבק על עקרונות או על התחשבות ברגשותיו של הציבור הדתי. זה מאבק על כוח, מאבק על שליטה.
זו הדרך שלהם לומר לכם: "אנחנו יכולים להתעסק איתכם מתי שבא לנו. אנחנו יכולים לקבוע לכם כללים איזוטריים וחסר לכם אם לא תעמדו בהם- אנחנו נבכה על רגשותינו הפגועים ונתקוף שוטרים ונבעיר מכולות ונצא מזה צחים כשלג דאשתקד."

ואנחנו רוקדים לצלילי החליל היהודי. אבל לא בשבת.

מודעות פרסומת