מעולם לא הבנתי אנשים שבוער בהם הדחף לפוליטיקה פנימית. לא הבנתי אותם בצבא, לא הבנתי אותם בעבודה ואני מבין אותם עוד פחות בלימודים האקדמיים. מאז פתיחת שנת הלימודים, נראה שכלל פעילותה של מועצת התלמידים המהוללת הזאת מסתכם בארגון מסיבות וניגון מוזיקה מחורבנת מרמקולים עצומים בזמן שחלקנו מנסים ללמוד.

בשבועיים האחרונים, לעומת זאת, נראה שמישהו הדליק אש תחת ישבנם הרופס של אותם פוליטיקאים מטעם עצמם, והם שמו להם למטרה לפעול למען טובת הכלל. אלא שהם לא.
בטווח של 14 ימים, ארגנה הנהגת האגודה [ולאן בדיוק הם "מנהיגים" אותה?] שתי הפגנות: אחת למען מעבר חציה בין תחנת האוטובוס לבין שער המוסד והשנייה במחאה על זכייתה של חברת "מרמנת" במכרז להפעלת המכינות הקדם-אקדמיות.
נתחיל, ברשותכם, עם ההפגנה הראשונה.  300 איש ואישה [לפי הדיווח ב"הארץ". מהחלון ממנו צפיתי זה נראה הרבה פחות] עומדים במרכז הכביש ודורשים מעבר חציה, כדי שלא יוצר מצב בו הם עומדים במרכז הכביש. הו, האירוניה.
ממי הם דורשים את מעבר החצייה? מאליהו הנביא. מסנטה קלאוס. מסופרמן. להניף שלטים ולצייר בגיר על הכביש זה כיף ונותן תחושה של מהפכן חברתי נועז, אבל אף אחד מהצ'ה גווארה של כורסא האלו לא מפנה את דרישותיו לגורם ספציפי. למה לפנות למע"ץ, למה לפנות לעירייה, למה  לפנות למשרד התחבורה- שם יש בירוקרטיה ותורים, ולנו אין כוח לעבודה קשה. לנו יש כוח לצעוק.
על אחד השלטים, דרך אגב, נכתב באותיות מוכתמות דם: "למה כל מעבר חציה צריך להיות אנדרטה?". אני היחיד שלא מבין איך הפוסטר הזה קשור להפגנה הספציפית הזאת?  בחייכם, נרקומנים של תשומת לב שכמוכם, אתם רוצים מעבר חציה או לא? על מה אתם מפגינים כאן? יש מוח שמכוון את הקבוצה הפסודו-אקטיביסטית הזאת או שמדובר באספסוף נבער מדעת?
ההפגנה השנייה באה למחות על כך שבמכרז להפעלת המכינות הקדם אקדמיות, שהוציא משרד החינוך, זכתה חברה "מרמנת" ולא "האגודה לקידום החינוך" שניהלה אותן עד היום. עכשיו, נושא ההפגנה הוא לא מה שמפריע לי [לא שיש לי משהו עקרוני כנגד מעברי חציה, כן?] מה שמפריע לי זה התזמון.
הישיבה בה הוצע המכרז נערכה בעשירי לאוגוסט השנה- מדוע לא הפגינו חברי אגודת הסטודנטים מול מקום ישיבתה של הוועדה ברחוב שבטי ישראל 34 אשר בירושלים? מדוע לא הפגינו ב23 הימים בהם המכרז היה פתוח וניתן היה להגיש התנגדות? התאריכים והמיקומים זמינים ברשת לכל דורש, מדוע לא נעשה מאמץ למנוע את המכרז כשזה האחרון עוד היה בתהליך במקום כשהוא עובדה מוגמרת?
כי לאגודת הסטודנטים אין כוח למנוע את ההפרטה, והיא יודעת את זה. היא יודעת שהיא נמר של נייר, ועדת קישוט שעלתה לגדולה שהכוח שיש לה מוגבל לכוח שנותן לה המוסד האקדמי השליט. אז מחכים עד שההחלטה היא עובדה מוגמרת, ואז עושים גלים. ממתינים עד שזמזום הזבוב שלך, מרגיז כשיהיה, לא יהרוג אף אחד. הזמן שעבר מאז סגירת המכרז וקבלת ההחלטה משמשים לאגודת הסטודנטים כקבוצת חברים מדומה, לה הם צועקים "תחזיקו אותי, תחזיקו אותי או שאני נכנס בו".

"החיים מחקים את האומנות יותר מאשר האומנות מחקה את החיים" אמר אוסקר ווילד, והדבר נכון היום בדיוק באותה המידה בה היה נכון כשנכתב לראשונה לפני 120 שנה. האנשים האלו לא באו ללמוד- הם באו להיות סטודנטים. הם באו לראות ולהיראות, לעשן על הדשא וללכת למסיבות, להצטרף לאגודת הסטודנטים ולהתלונן שאין להם כסף. מכרו להם שככה נראים החיים הסטודנטיאליים והם נחושים בדעתם לחיות את המיתוס.
אז תמשיכו להפגין, תמשיכו לעשות רעש, תמשיכו להגיד לעצמכם שאתם משנים. אבל למען השם, תעשו את זה בשקט. חלקנו מנסים ללמוד. או במקרה הכי גרוע, לפחות חלקו עוגיות.

מודעות פרסומת