Spot The Loony

בשבוע שעבר, במאמץ נואש להימלט מההמולת "קרחנת פתיחת השנה" שהרעידה את מוסד הלימודים אותו אני פוקד בצלילי מוזיקה אלקטרונית רועשת, נמלטתי עם שותפה לספסל הלימודים לשתות קפה בחלק המבודד של המוסד האדמי, בו עדיין בונים. אני אישית מעדיף את רעשי הבניה, אבל זה כבר עניין של טעם.

"איך אתה עושה את זה?" שאלה אותי שותפתי לקפה. "איך אתה מביא את עצמך למצב של חוסר אכפתיות מאירועים אקטואליים?"

"ובכן," עניתי. "זה בגלל שמדינת ישראל היא מערכון ארוך מאוד של מונטי פייתון."

שתיקה. הרמת גבה. לגימה. כחכוך בגרון.

"תראי," חתרתי הלאה. "ההתנהלות איגיונית לחלוטין, הדמויות בלתי צפויות ואני אישית לא נתקלתי בפאנץ' ליין אחד לרפואה. מערכון קלאסי של מונטי פייתון.

  • המוני אדם מפגינים אל מול משרדי הממשלה, מתעלמים מהיגיון פשוט וטוענים שחיילי צה"ל הם רק ילדים. הקולונל יוצא ואומר שכל העסק מטופש, ושנעבור לחלק הבא.
  • צעירים מצהירים ברי"ש-גלי שלא יצייתו לחוק. כשבאים לעצור אותם, הם מופתעים ואומרים שזה שאמרו שהם מוכנים לשלם את המחיר, לא באמת אומר שהם מוכנים לשלם את המחיר, ושזו שטות לדרוש מהם להיות נאמנים למילה שלהם. קלוז אפ על ג'ון קליז, שמפנה אותנו בנקודה הזאת למשהו אחר לגמרי.
  • חוקר משטרה [סביר להניח שבגילומו של אריק איידל], מחבר בטעות את הכונן הקשיח של פדופיל לפתח הלא נכון במכשיר הגיבוי של המשטרה ובמקום לגבות את המחשב של הפדופיל על המחשב של המשטרה, חיחי חוחו, הוא מגבה את המחשב של המשטרה על זה של הפדופיל.

רגל מצויירת מועכת אותו, קיו נעימת סיום."

טאאראאם טא טא טא טא טאם טאראם  טאראם טא טאם טא טאם…

מודעות פרסומת