"חירות היא לא כלום ללא החרות לקחת אחריות על תוצאות מעשיך. זו החירות ממנה נובעות כל החירויות האחרות." טרי פראצ'ט, Going Postal

במסגרת העבודה כטבח בפאב שפתוח, כמו פאבים רבים כל כך, עד השעות הקטנות של הבוקר, יוצא לי להיתקל לא אחת בתופעה המוכרת של נערים ונערות המתגודדים מחוץ לפיצוציות בחיפושם אחר אדם מבוגר [אך לא מבוגר מדי!] שיבצע למענם אי-אלו רכישות שהחוק, אבוי, מונע מהם לעשות בעצמם.
כל זה מוכר וידוע- ולא זו הנקודה שרציתי להתייחס אליה.
הבעיה היא בעובדה שהילדים והילדות האלו רוצים את כל היתרונות [או לפחות מה שהם מחשיבים ככל היתרונות] של חיי בוגר- ללא האחריות הנלווית. להיראות מגניבים ע"י קניית בקבוק וודקה זולה ושישיית משקאות אנרגיה בטעם מי ביוב ממותקים- כן. האשמה על העובדה שנדרסת או נדקרת או גרוע מכך בגלל משהו מטופש שעשית בהיותך שתוי- לא, הרי אנחנו רק ילדים!
אני מחשיב את עצמי כליברטן בכך שאני מאמין בכל ליבי שכל אדם, יהא גילו אשר יהא, זכאי לבחור את בחירותיו בעצמו- כל עוד הוא אינו פוגע באחרים וכל עוד, וזה חשוב, הוא מסוגל להבין ולקבל את האחריות על תוצאות מעשיו. אדם הנוהג ברכב ללא חגורת בטיחות רשאי לעשות זאת ולמדינה אין שום זכות להגביל אותו מכך, יותר משרשאית היא להגביל אותו מלהתאבד [אדם הנוהג שתוי, לעומת זאת, מסכן אחרים ולכן אינו זכאי לאותה ההגנה]. ההנחה עצמה נראית הגיונית עד כאב- תנו לאנשים לעשות ככל שיחפצו והימנעו מתחיבת האף שלכם לעסקיהם של אחרים. נשמע נחמד, לא? אלא שמעטים האנשים שמסוגלים באמת ובתמים להניח לזולת לעשות כרצונם. במקום זה, הם מוצאים פתרונות "יצירתיים" שנוסו עד כאב וחוסר יעלותם זועק לכל מי ששכל בקודקודו.
הנה אנו מתבשרים ששוב קמה לה "סיירת אלכוהול" ששמה לה למטרה להילחם בתופעה של שיכרות בקרב בני נוער. האם זה רק אני, או שמאחורי כל "הכרזת מלחמה" שכזאת עומד מישהו שמנסה להסיט את תשומת הלב ממשהו?

"היוזמה להקים סיירת הורים היא של אב שבתו, בת 14, נמצאה על ידי המשטרה בארבע בבוקר כשהיא מעולפת כתוצאה משתייה מופרזת של וודקה."
אהה. ובכן, מצאנו את האפונה המטאפורית שהסתתרה לה מתחת לכוס ההטעיה- במקום להודות בעובדה שאני אב שאין לו שליטה על ילדיו ומעשיהם, אקים סיירת שתיאבק בתופעה שלא השכלתי לטפל בה בעצמי. בעשותי כך לא רק שאשנה את תדמיתי מהורה לא-יוצלח ללוחם חברתי נועז, אלא שארוויח מישהו להאשים כשיתגלה בסופו של דבר שהסיירת כולה היא כישלון אחד גדול.
אבאל'ה, אם ילדתך בת ה14 שותה וודקה עד לרמת העילפון בארבע בבוקר- מגיע לה מה שיקרה לה. מגיע לה שתיאנס ותושאר בחורשה או במחסן או באמצע הכביש. ומגיע לך להיות אבא של ילדה שנאנסה קבוצתית והושארה למות- כי לא השכלת למנוע את זה. אולי עם הילד הבא תלמד.

 "חשוב לנו לדעת איפה הילדים שלנו מסתובבים", אומרת לינור שחר, חברת הוועד, "הנוכחות של ההורים מול בני הנוער שמכירים אותם תיצור אפקט חזק יותר מנוכחות של פקח עירוני או שוטר".
על כך אמרו חז"לינו- בולשיט. אם לנוכחות ההורה היתה השפעה כלשהו על הילדים האלו, היה להם את הכוח למנוע מילדיהם להגיע למצב הזה במקום לנסות למצוא "פתרונות" שמצטלמים יפה וסובלים מחוסר אפקטיביות מוחלט. אם לשוטר או לפקח היתה את הסמכות לזרוק את בני הנוער הסוררים ללילה בתא המעצר, אולי היינו יכולים לקוות להשפעה הרתעתית כלשהי. במידה וימנע מההורה המתערב מלשחרר את הילד הפוחז, כמובן.

בהיותי תלמיד תיכון עמדתי בפני "דין משמעתי" כשהתנגדתי לפעולת הנצחה של תלמידת ביה"ס שנפטרה מהרעלת מים לאחר מנת יתר של אקסטזי. הטיעון שלי אז היה ונשאר אותו הטיעון שאני מעלה היום: היא בחרה לקחת אקסטזי [אני מסרב לקבל "לחץ חברתי" כנסיבות מקלות. ללחץ חברתי אין השפעה אם האדם לא רוצה, איפהשהו, להיות מושפע]. אם היא ידעה את הסיכון ובחרה להתנסות בסם בכל זאת- היא ידעה את הסיכון ואין טעם להתדיין על כך. אם היא לא ידעה את הסיכון ובחרה בחירה בלתי מושכלת- זוהי אשמתה ואשמתה בלבד. בשני המקרים אין סיבה להאדרתה של ילדה טיפשה ששיחקה במשהו שהיה גדול עליה ושילמה את המחיר.

למתנסה, למשתכר, למבוגר-טרם-זמנו: חפש את העובדות. למד את הסיכונים. קח בחשבון את כל מה שיכול להשתבש. ואם בסופו של יום אתה חושב שתוכל לעמוד בתוצאות מעשיך בראש מורם וללא טרוניות- ברכתי נתונה לך.
אבל לא, אני לא אקנה לך סיגריות.

מודעות פרסומת